הזיגזג של מופז: מעז יצא בכל זאת מתוק

ספק אם רוממות שלטון החוק ומעמד בג"ץ עמדו לנגד עיניו של מופז כשמכר לנתניהו במחיר סוף עונה את מה שנותר מאמינותו וממפלגתו המצטמקת, אבל מעז בכל זאת יצא מתוק. דנה ויס על המהלך של הצמד מופז-נתניהו, והזיגזג שהעניק לבית המשפט העליון קצת אוויר לנשימה

דנה ויס (חדשות 2)

קשה למצוא מילים טובות על המהלך המקיאווליסטי של הצמד מופז-נתניהו, גם אם הם עצמם מתעקשים שטובת המדינה, והיא בלבד, עמדה לנגד עיניהם כשרקחו את הדיל הפוליטי של כל הזמנים.

לבד מהפגיעה האנושה, שלא לומר הסופית, בתדמית הפוליטיקאים, הכנסת מתרוקנת מסמכויותיה ונושאת המטוסים הענקית שנקראת ממשלת נתניהו השלישית יכולה לשוט באין מפריע לאן שתחפוץ.

ברגע שהישיבה באופוזיציה נחשבת לקללה של ממש, אין פלא שהאיזון בין הרשות המחוקקת למבצעת נמחק מהמשוואה של הדמוקרטיה הישראלית. לפחות עד לבחירות הבאות, שיהיו לכל המוקדם בקיץ הבא, אין מי שיפקח על עבודת הממשלה בכנסת.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של פגוש את העיתונות

אנחות רווחה בעליון

אבל מעז בכל זאת יצא מתוק, ולא צריך להתאמץ הרבה כדי לשמוע את אנחות הרווחה שנשמעו היום בלשכות השופטים בבית המשפט העליון. ספק רב אם רוממות שלטון החוק ומעמדו של בג"ץ עמדו לנגד עיניו של מופז כשמכר לנתניהו במחיר סוף עונה את מה שנותר מאמינותו וממפלגתו המצטמקת.

מצד שני, אין ספק שהעסקה לא הייתה יוצאת לפועל אלמלא החליט בג"ץ להתעקש על יישום פסק הדין בעניין פינוי בתי האולפנה בבית אל.
נתניהו הבין שהוא לא יוכל לרבע את המעגל ומצא את עצמו מול שתי ברירות גרועות מבחינתו: או שיצא נגד בג"ץ או שיסתבך עם הימין ועוד לפני בחירות. עד שהגיע מופז ועכשיו המצב יותר נוח. הימין יכול לאיים, אבל הימין כבר לא קובע כשלנתניהו יש בכיס עוד 28 אצבעות.

כשנשאל במסיבת העיתונאים מה יעשה עכשיו, האם יפנה או יחוקק חוק עוקף בג"ץ, השיב נתניהו כי קודם יחשוב ורק אחר כך יעשה, ואלה לכשעצמם כבר חדשות טובות בהתחשב בקדימון שקיבלנו משרי הליכוד תחת אימת הפריימריז ושלטון הפייגלינים במרכז.

אין דרך אחרת להסביר את מחזה האבסורד שבו הממשלה מרשה לעצמה לא לבצע פסק דין חלוט של בית משפט, שהיא עצמה ביקשה, ועוד שולחת את נציגת הפרקליטות לבקש דיון מחדש. יועץ משפטי לממשלה אחר, חזק יותר ובעל עקרונות, יכול היה אולי להעמיד את ראש הממשלה במקום, אבל במציאות שנוצרה שוב מצאו את עצמם שופטי בית המשפט העליון לבד במערכה על דמותה של המדינה, ולא בפעם הראשונה.

גם ביטול חוק טל הוא לכאורה עבודה שלהם, אבל בפועל תוצאה של מערכת פוליטית שלא מסוגלת לקבל החלטות. אפשר רק לדמיין איך הייתה נראית מערכת הבחירות במהלכה נדרשת המדינה לעמוד בהתחייבות שהיא עצמה לקחה ולפנות חמישה בתים בבית אל.

חוץ מהפגנות ורטוריקה מתלהמת נגד שלטון בג"ץ ועריצות השופטים, היינו עוד חוטפים על הדרך חוק הסדרה שלא היה עובר בזירה הבינלאומית.

קצת אוויר לנשימה 

שלוש שנות ממשלת נתניהו ושותפותיו הטבעיות גבו מחיר כבד ממעמדו של בית המשפט והביאו לקצה את העימות בין שלטון החוק ובין מפעל ההתנחלויות שמתנהל על פי חוקים משלו. עוד ארבעה חודשים של מערכת בחירות על לבו של הימין היו עלולים לגבות מחיר כבד מהדמוקרטיה, שכבר החלה להידרדר במדרון החלק.

החיבור בין נתניהו למופז, הקואליציה הרחבה, הימין הקיצוני שכבר לא שותף יחיד, איום הפריימריז שהוסר מעל שרי הליכוד המפוחדים, אפילו דן מרידור שיכול לחזור ולהצטייר כמגן שלטון החוק - כל אלה יצרו איזה זיז קטן עליו אפשר להיאחז, ולעשות רגע חושבים: האם, עם כל הצער שבדבר, לא עדיף למצוא פתרון לכמה בתים בבית אל מאשר לוותר על העיקרון הבסיסי של כיבוד פסקי דין?

לא פלא שבבית המשפט העליון כנראה התעוררו ביום שלישי בוקר, סתמו את האף ובה בעת נשמו לרווחה. בזיגזוגו המופלא מופז העניק להם קצת אוויר לנשימה, בתנאי כמובן שהם עדיין מאמינים להצהרותיו.