Merci, מסייה סרקוזי

5 שנות כהונתו של ניקולא סרקוזי הסתיימו על חודם של 2%. אסף יחזקאלי נפרד מהנשיא הצרפתי המודח ואומר תודה: על המאבק למען גלעד שליט, על המלחמה באנטישמיות, על ייצוב גוש האירו - וגם על קרלה

עת סיימת את ביקורך בארץ, אדוני הנשיא, בשנת ה-60 למדינה, נפרדנו ממך בדרך שאנחנו מצטיינים בה: בבלאגן. קול נפץ נשמע בפאתי נתב"ג, במעגל האבטחה החיצוני; בחורינו הטובים הניסו את הנשיא פרס וראש הממשלה אולמרט אל מכוניותיהם למרגלות המטוס, והמאבטחים שלך הריצו אותך ואת רעייתך במעלה המדרגות אל תוך מטוסך. נוהל "אולי יש פיגוע". הכול שודר בטלוויזיה ונראה פרטאצ'י למדי, קצת כמו היחסים בין המדינות שהושוו לא אחת ליחסי בעל-מאהבת. נפרדנו כך.

חמש שנות כהונתך הסתיימו אתמול על חודם של שני אחוזים, ומן האליזה - טוענים הפרשנים - ינשבו כעת רוחות קרות יותר. הולנד, אולי, יהא מלכותי, רם ונישא כמו מיטראן. אך עד שיישא את חן השכינה - כברירת מחדל, חוזר כעת נשיא צרפת למשבצת ה"צרפתי שונא ישראל" וחובת ההוכחה - בעיני הישראלים - חוזרת אל היושב בארמון. אנצל ברשותך שעת בין ערביים, כחול מתחלף באדום, כדי להודות לך .

תודה על גלעד שליט

אני מאמין שמאחורי הקלעים עשית מה שיכולת, הרבה מעבר לפגישות ולמכתבים הרשמיים עם משפחת שליט, או הביקורים החמים של שליחיך אצל נועם ואביבה. לא אתה החזרת אותו הביתה, אבל עבדת קשה. זה לא שהאזרחות הצרפתית היתה ביטוח חיים עבור השבוי הישראלי, אבל - בתסריט האימים של כל אם עברייה - אם בנה ייפול חלילה בשבי, עדיף שיישא (גם) אזרחות צרפתית.

תודה על שריכלת עם אובמה על ביבי

כן, השיחות האלה בארבע עיניים, בין נשיאים וראשי ממשלות, שאנחנו יכולים רק לנחש איזו טון מלווה בהן את הנושאים הרציניים. הוכחת שחיבה אישית או טינה אישית לחוד - ומדיניות לחוד. תודה על שהערת כשצריך היה להעיר. בכל מסר מדיני הפגנת מחויבות לתהליך השלום, בכל מתקפת טילים על ערי הדרום שלחת את הקונסולים שלך לסייר בשטח ולהיפגש עם מי מתושבי הדרום שהם גם אזרחיך.

בנאומך בכנסת הסברת את הקונספט של ויכוח בין חברים טובים, במילים:

"לידידים צריך לומר את האמת, אחרת אינך נחשב חבר. והאמת היא שבטחונה של מדינת ישראל, שעליו צרפת לא תתפשר לעולם, לא יובטח באמת אלא כשתקום לצידה סוף-סוף מדינה פלסטינית עצמאית, מודרנית, דמוקרטית ובת-קיימא. אתם מבינים, גבירותיי ורבותיי, הייתי ידיד מאוד מפוקפק של ישראל לו חשבתי שבדמוקרטיה הישראלית אינך יכול לומר מה שאתה מרגיש בתוככי ליבך...

"אני נציגה של ארץ שידעה לסלוח לשכניה. אני נציגה של ארץ שידעה להתפייס עם שכניה. בבית בו גדלתי, סבי שגידל אותי, ושהיה יהודי, אף פעם לא קרא לגרמנים בשם גרמנים. ובכל זאת, כאשר הגנרל דה גול והקנצלר אדנאואר אמרו לצרפתים ולגרמנים: צריך להתפייס ומייד, הצרפתים עשו זאת".

היו חברי כנסת שהפריעו. חייכת אליהם בהבנה, לשמחתי. את מה שסבך לימד אותך, הם לא יבינו גם אחרי המלחמה הבאה.

תודה על האמנה לייצוב גוש האירו

כן, זה קצת כלכלי מדי ומסובך. אבל לולא העמידה האיתנה שלך ושל אנגלה מרקל מול השכנים הכושלים שלכם, גוש האירו היה קורס מהר יותר. זה בסדר לשמור על ריסון תקציבי כדי לשמר את דירוג האשראי, ולהגדיל את הסיכוי לקבל בחזרה חובות. אמנם, חבל שהצרפתים אוהבים לעבוד קצת פחות מהגרמנים, ועל כן הפגיעה בהם כבר עכשיו גדולה יותר, אבל היי - עדיף לחיות בפריס מאשר באתונה או במדריד.

לו הייתי אזרח צרפת, גם אני כנראה הייתי אוהב לעבוד קצת פחות מהממוצע, והייתי רוטן על העלאת גיל הפנסיה, וסביר שהייתי מצטרף להפגנות הצעירים נגד המדיניות הכלכלית. זה תפקידו של מעמד הביניים בכל מקום. היית, ניקולא, נראה לי, המפגין, כמנותק ואולי אף עשיר מדי כדי לדאוג לי.

הבוקר, תסריט האימים של פריצת המסגרות הפיננסיות תחת שלטון הולנד הוא עדיין תיאורטי, ואינני יודע אם הייתי מתפתה לתמוך בהולנד בגלל מס העשירים שהיה מטיל. אבל הולנד יודע שטריפל-איי (AAA) זה לא משהו שמוותרים עליו בקלות. צריך לעבוד בשביל זה, ויותר מ-35 שעות בשבוע, כפי שאתה, ניקולא, תמיד אמרת.

תודה על המלחמה באנטישמיות

כשר פנים אקטיבי, השקעת משאבים לא רק באלימות מהגרים אלא גם במלחמה באנטישמיות. לאחר רצח אילן חלימי, עמדת בראש מצעדי ההזדהות בערי צרפת בסיסמה "כולנו אילן". המשכת את הקו הנוקשה כלפי אלימות על רקע גזעני שבו החל הנשיא שיראק.

איש בישראל לא יזכור לשיראק את הרגע שבו הישיר מבט לעמו, אחרי שנבחר לנשיא, ולקח אחריות לאומית על שיתוף הפעולה הצרפתי עם הכיבוש הנאצי, ועל ריכוז וגירוש יהודי פריס. לשיראק, הישראלי יזכור יותר את התקרית המביכה בכותל שבו נזף הנשיא בפומבי בבכירי השב"כ שביקשו למנוע את ביקורו בהר הבית. או את התנגדותו הבוטה להדחת סדאם חוסיין ומלחמת ארצות הברית בעירק.

גם שיראק, כמוך, תיעב את משפחת לה-פן וסירב להתחנף להם כדי לזכות בקולותיהם, אבל בפוליטיקת-התוויות, שיראק ייחשב בישראל לנצח "אוכל צפרדעים", ואתה, אתה יותר טיפוס של קרם ברולה* (*ראה סעיף קרלה, להלן).

תודה על קרלה

כלומר, תודה לקרלה שהיתה שם. שעות של הנאה! לא רק לכתבים שליוו מסע אהבהבים, מיורו-דיסני, דרך הפירמידות, הדיסק החדש, הבליטה - שהפכה לבטן - שהפכה להריון מתקדם - שהפך לג'וליה.

הופעת האורח בסרט של וודי אלן (הרכילאים אמרו שהיו 57 טייקים לסצינה אחת, וגם אם זה נכון - זה לא את, זה וודי). כזמרת, קשה לומר שכבשת אותי. גם הביצוע המשותף עם בוב דילן ברדיו סיטי בניו יורק לא היה משהו. אולי עכשיו תחזרי להשקיע בשירה?

אהבתכם נבנתה לפני האומה שכבות שכבות משל היתה Mille-Feuille טרי. (אז מה אם כתבתי למעלה קרם ברולה. כל קינוח צרפתי יתאים כאן ויגרום לקורא, אני מקווה, לחפש משהו מתוק במקרר הסמוך).

היה לכם מוצי-פוצי קטן אפילו בבית הנשיא אצלנו, מול עיניו של שמעון שלנו. בספר האורחים הנשיאותי שלנו חתמתם כזוג נשוי. ושמלת גווני המדבר שלבשת, cher Carla, בנחיתה, הלמה להפליא את החום שאפף בלוואנט את המסלול בנתב"ג.

אני מאחל לך, ניקולא, שתישארו ביחד. קרלה הייתה דוגמנית, אבל איפשהוא אני מאמין ש'ירידת הליגה שלך' תשאיר אותך בתמונה, אולי רק בישראל מלכות יופי זורקות את החבר הכדורגלן?

תודה שהזכרת לנו את מי שאנחנו

אחדים מן הקוראים מסתכלים לאחור, וודאי תוהים כעת - "רגע, מה, היה בעצם נשיא טוב ליהודים?". OUI. כן, אנחנו טובים במשיכת כתפיים ורטינה על כל מה שניחוח מצחין של קממבר איכותי עולה ממנו.

כן, אנחנו מבקרים בפריז, בולסים מאותה קממבר, אורזים אותה טוב-טוב במזוודה, חוזרים לארץ, משוויצים בגבינות ביום שישי שאחרי, וחוזרים להתלונן על הריח שדבק במזוודה עד הנסיעה הבאה. תבין, ניקולא, זה לא אתה, זה אנחנו. אז בכל זאת, Merci, cher Nicolas.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת