בוא אלינו לים הפתוח? קודם תשלם

האופק הכחול והמים הצלולים הוחלפו בחופים סגורים, שפכים ותשלומים שלא כחוק עבור חניה וכניסה. לרגל פתיחת עונת הרחצה, סוקרת לילך סונין את מצבם של חופי ישראל ומסבירה מדוע כדאי לכולנו להתגייס למאבק

לילך סונין (חדשות 2)

עונת הרחצה נפתחה היום. רצועת החוף היפה שלנו מזמינה את המוני בית ישראל לשבת על החול הרך ולהביט אל האופק הכחול, להיכנס למים הצלולים להתרעננות, לבנות עם הילדים ארמונות בחול. אז זהו, שלא באמת.

החוף בישראל פחות ופחות נגיש. מדי שנה מופקעים עוד ועוד שטחים מהציבור. בין אם זו המדינה ובין אם רשות מקומית ויזם פרטי. מתוך רצועת חוף ים של קרוב ל-200 קילומטרים, חסומה יותר ממחציתה על ידי תשתיות כמו נמלים, מתקני התפלה, תחנות כוח ושטחים צבאיים.

חוף עתלית, אחת הנקודות היפות בישראל, פשוט סגור לציבור. לאחרונה חשף דני קושמרו במהדורת סוף השבוע את רצועת החוף של פלמחים, שם לפחות בעלי החיים נהנים מהשקט שמאפשר הצבא. לציבור נותרו רק כמה עשרות ק"מ של חוף פתוח.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של לילך סונין

בחלוקה תיאורטית נותרו לכל תושב פחות משני סנטימטר חוףהאיומים על החופים שלנו רבים ומגוונים: זה מתחיל מהמים שעדיין "נהנים" מהפסולת שלנו. המצב אומנם במגמת שיפור והמים פחות מזוהמים מבעבר, אבל מדי פעם משרד הבריאות עדיין נאלץ לדרוש לסגור חופים לרחצה בשל זיהום מעבר לתקן.

בין זיהום לתשלום

לרוב מדובר בתקלות נקודתיות במערכת הזרמת השפכים, אבל יש מקרים שבהם הזיהום קבוע, למשל בחוף גורדון אחד החופים הפופולריים בתל אביב שסגור לרחצה כבר תקופה ארוכה בגלל שלא מצליחים להתמודד עם זיהום שמקורו, כך נראה, במרינה הסמוכה.

ומה קורה כשהחוף נקי? רוצים להיכנס אליו? לא תמיד זה פשוט. בעקבות עתירה שהגישה 'אדם טבע ודין', קבע בית המשפט העליון בפסק דין משנת 2009 כי אסור לגבות דמי כניסה או דמי חניה בכניסה לחופים, אלא במקרים בהם כל התנאים הבאים מתקיימים:
1. יש בסביבה חופים אחרים בנגישות סבירה הפתוחים חינם לציבור ללא תשלום
2. החוף מספק שירותים נוספים מעבר לשירותים הבסיסיים הכוללים הצלה, נוחיות, ניקיון ומי שתייה
3. יש דרך סבירה להגיע אל החוף שאינה מחייבת חנייה בתשלום (רגלית/ תחבורה ציבורית/ חנייה ללא תשלום במרחק סביר)
4. לחוף יש אישור מטעם משרד הפנים לגבות תשלום.

ובכל מקרה, הרשות חייבת לספק בשטחה חלק סביר של החוף שהכניסה אליו נוחה וללא תשלום. כמו כן נקבע בחוק כי הכניסה לחופי הרחצה עד גיל 13 הינה חינם וכי בני נוער עד גיל 17 לא ישלמו יותר מ-10 שקלים.

על פי בדיקה שערכו לאחרונה אדם טבע ודין של המצב בפועל: משרד הפנים אישר גביית תשלום בשמונה חופי רחצה השייכים לחמש רשויות מקומיות, ללא כל נימוק ומבלי שיוכח כי חופים אלה אכן עומדים בנוהל. הגבייה עומדת על 12 שקלים לאדם. בארבעה חופים נוספים גובה רשות הטבע והגנים דמי כניסה לחופים שהינם שמורת טבע או גן לאומי.

יד לתוך הכיס

על פי אדם טבע ודין, בלפחות ארבעה מתוך תשעת החופים שאושרו לא מתקיימים התנאים המתירים גביית תשלום: דור, ניצנים, פלמחים וזיקים. החופים הללו אינם מספקים יותר מאשר את השירותים הבסיסיים אשר החוק קובע כי אין לגבות בגינם תשלום.

ומה לגבי חניה? גם זו דרך להכניס יד עמוק לכיס שלנו. לרשויות המקומיות יש חוקי עזר שמאפשרים להם לגבות תשלום על חניה. בפועל, משרד הפנים עורך את מבחן "הכניסה הרגלית" - אם הכניסה לחוף היא לא בתשלום, הוא לא בוחן אם דמי חנייה שגובה הרשות המקומית משמשים בפועל דמי כניסה. הבעיה חמורה במיוחד בסופי שבוע שבהם אין תחבורה ציבורית, וחייבים רכב פרטי כדי להגיע לחוף.

ומה לגבי אותם חופים לא מוסדרים, בתוך הערים ומחוץ להן, שאפשר לטייל בהם וליהנות מהטבע והנוף? האיום עליהם גדול במיוחד. יזמים פרטיים נושאים עיניים לבניה קרוב ככל האפשר לקו המים, בין אם למגורים יוקרתיים ובין אם לבתי מלון, כפרי נופש ושטחי מסחר.

חוק החופים כיום אוסר אמנם לבנות על החוף, אבל תוכניות ישנות נשלפות מהבוידעם חדשות לבקרים, ובעלי עניין מנסים בכל דרך לקדם אם האינטרס הכלכלי שלהם על פני טובת הציבור.דגימה קטנה של תוכניות לבנייה נוספת בקנה: בחופי הקיבוצים נוה ים ומעגן מיכאל, חיפה, נתניה, ובת ים ובמרינות של אשדוד ואשקלון.

המאבק על החופים קיבל בשנים האחרונות דחיפה, ופעיליו גם זכו להכרה אתמול, כשקיבלו את פרס הגלובוס הירוק מארגוני הסביבה. למאבק הזה כדאי מאוד שנתגייס, כדי שגם הדור הבא וזה שאחריו, יוכלו ליהנות מהשלווה שחוף הים מציע, וכל כך נחוצה לנו.