טקס קדוש? לא יותר קדוש מחיי אדם

סגן הילה בצלאלי ז"ל רצתה יותר מכל להשתתף במצעד שהוא לב ליבו של הטקס ולב ליבו של יום העצמאות, במה שהפך כבר למשואת השבט המרכזית שלנו הישראלים. אבל מותה אמור להיות פעמון האזהרה שלנו, הקורא לנו להתעורר. רונית הורוביץ טוענת כי ביטול הטקס, לשנה אחת, יגרום לנו לבצע שינוי עמוק בדרך החשיבה שבה מתנהלת המדינה

הילה בצלאלי ז"ל. מוות שהיה יכול להימנע ב

טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות הוא משואת השבט המרכזית שלנו הישראלים. למרות שבשנים האחרונות פחות ופחות מאזרחי ישראל צופים בטקס, ויותר ויותר יוצאים באותו הזמן למוקדי החגיגות ולבמות, עדיין המחשבה שהטקס הזה לא יתקיים נראית לנו בלתי אפשרית. זה חלק מהותי ממסורת אזרחית שכולנו רוצים לשמר בשמחה על עצם קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה.

להיות אחד ממדליקי המשואה בטקס נחשב לאחד מאותות הכבוד המשמעותיים ביותר שמדינת ישראל מעניקה, וכל דרך אחרת של השתתפות בטקס הזה בין אם בהנחיה, קריאה, ריקוד, שירה, וכמובן צעידה במסדר המפואר, נחשבת גם היא לכבוד גדול והדדי. אני מכבד את המדינה והיא מכבדת אותי.

כך הרגישה גם סגן הילה בצלאלי ז"ל, קצינת ארגון הרפואה שעשתה כל מאמץ על מנת להימנות עם נושאי הדגלים במצעד שבראשו עומד אל"מ דוד רוקני, המצעד שמרעיד מיתר סמוי של גאווה בקרב מרבית הישראלים. המצעד שהוא לב ליבו של הטקס, לב ליבו של יום העצמאות.

ואחרי כל זה - טקס אינו קדוש יותר מחיים. החיים קדושים מטקס, החיים קדושים ממסורת. חיים במובנם הפשוט - חיים או מוות, וחיים במובנם הרחב: דרך חיינו כאן במדינת ישראל. בחזרות לטקס השנה נהרגה סגן הילה בצלאלי ז"ל, שכל כך רצתה להיות חלק מכל זה, שכל כך רצתה להפגין כך את אהבתה למדינה.

מותה לא היה מחוייב המציאות. רחוק מכך. מותה יכול היה להימנע בקלות. אבל מותה אמור להיות פעמון האזהרה שלנו, גלאי העשן, האזעקה שקוראת לנו להתעורר. להתעורר מתרבות ה'יהיה בסדר', להתעורר מהחמדנות, מתאוות הכוח, מהרכושנות, מהרהבתנות מחוסר האכפתיות. מכל אלה שגורמים לאסונות מהסוג הזה.



כן, גשר המכביה היה אסון מאותו סוג. מותם של שלושת הילדים שנמחצו בהופעה בערד נגרם בשל אותן תופעות, התקרה שקרסה באולמי ורסאי וקברה איתה המון אדם נבעה בדיוק מאותו המקום, השריפה שבה נהרגו שלוש עובדות בסופרמרקט חביב נגרמה בדיוק בשל אותם גורמים.

ואנחנו המשכנו כרגיל.

נראה שהגיע הזמן להפסיק. לעצור.

אף פעמון אזהרה לא יכול היה לצלצל חזק יותר.

קרה לנו אסון במקום הסמלי ביותר, בארוע הסמלי ביותר, וכדאי מאד שנתעורר, נעצור, ונחשוב איך ממשיכים הלאה. קיום הטקס השנה, כמיטב המסורת, יאפשר לכולנו להמשיך כרגיל. ביטול הטקס, לשנה אחת, יגרום לנו אולי לבצע שינוי עמוק בדרך החשיבה והמעשה שבה מתנהלת בשנים האחרונות מדינת ישראל. ביטול הטקס השנה יביא אולי גם לשינוי במתכונת, לחשיבה מחודשת על הדרך שבה אנחנו רוצים לציין את קיומינו ואת מהותנו.

ביטול הטקס השנה הוא מחוייב המציאות כי אסור להמשיך כרגיל. אם נעצום את העיניים ונתעלם מהסימנים, אם נמשיך כרגיל, אולי לא יהיה לנו לאן.

הכותבת הינה עורכת בחדשות ערוץ 2

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת