מי נהנה מהפורנוגרפיה של העוני?

התסריט הזה חוזר מדי שנה: מוזיקת שואה ותמונות קשישים בתור לקבלת מזון, גורמים לנו להזיל דמעה ולפתוח את הארנק. אבל משרד הרווחה, שיוצא נגד הניצול הציני של הנזקקים - נהנה גם הוא מהכסף שמגייסות לא מעט עמותות. חיים ריבלין מסביר איך הפכה הקרן לידידות לקופה ב' של הממשלה, ולמה צדקה היא אינה מדיניות

שר הרווחה משה כחלון צודק. לא מעט עמותות חסד משתמשות בתמונות המשפילות של קשישים נאנקים בתור הארוך לקבלת מזון כדי ללחוץ לנו על בלוטות הרגש ולגרום לנו לפתוח את הכיס.

התמונות שמוצגות באתר הקרן לידידות בארצות הברית מדגימות כיצד משווק העוני הישראלי לנוצרים האוונגליסטים: מוסיקת שואה ותיאורי זוועה של עוני ורעב עושים את העבודה: 85 מיליון דולר, זה הסכום שגייס הרב יחיאל אקשטיין נשיא הקרן רק השנה. ומי ייהנה מהכסף הזה? משרד הרווחה.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של חיים ריבלין

אותו משרד שיוצא נגד הניצול הציני של הנזקקים. הקרן לידידות מחלקת כספים למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, לבתי חולים, אפילו למשרד להגנת העורף, לבניית מקלטים. הקרן לידידות הפכה לקופה ב' של הממשלה, מה שמאפשר לה לממשלה להסיר אחריות מיותר ויותר חלקים בחיינו.

זה לא הופיע במצגת הטאבלט של נתניהו, אבל על פי נתוני oecd, שיעור העניים בישראל הוא מהגבוהים במדינות המערב, כך גם שיעור אי השוויון. בסרטוני האנימציה שמפיקה לשכת ראש הממשלה מצבנו מעולם לא היה טוב יותר, אבל המציאות בשטח מלמדת שהתורים לחלוקת מזון רק מתארכים משנה לשנה, ויש בהם לא מעט אנשים עובדים, שלא מצליחים להרים ראש מעל למים. ואיפה המדינה?

צדקה אינה מדיניות, "שנור" אינו תחליף לתכנית עבודה למלחמה בעוני - תכנית שעוד לא נכתבה בשום טאבלט ולא הוצגה באף מסיבת עיתונאים. 

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת