פרשת "כי תשא": בין פורים, מסכות ותפיסת האלוהות היהודית

במרכז פרשת השבוע, שנופלת השבוע ולא במקרה בחג הפורים, מעשה "עגל הזהב". יש לפנינו הזדמנות נהדרת לחשוב ולהרהר בהפיכת היוצרות, לדרוש כאן אצלנו אלוהות אחרת ולחדש את הקשר החם והחיוני בין פנים לפנים, בין אדם לאדם, בין ישראל לאלוהיו

פרשת כי תישא. בין פורים ומסכות (חדשות 2)

פרשת כי-תשא שבמרכזה עומד מעשה "עגל הזהב" מתוזמנת השבוע מצוין עם חג הפורים. מה הקשר בין עם ישראל הרוקד ומתהולל במעגלים יצריים סביב עגל מזהב במדבר, לבין עם ישראל שיצא השבוע בתחפושות ומסיכות צבעוניות למסיבות סוערות רוויות מוסיקה ואלכוהול בתל אביב?

מעבר למסיבה, להתפרקות ולהשתטות הקיבוצית יש עוד עניין מעניין ועמוק שקושר את פרשת השבוע שלנו הרחוקה והמדברית עם מנהג התחפושות של חג פורים העכשווי. וכך כתוב בתורה: ויתפקרו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן. וייקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה. ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".

האליל שאהרון יוצר עבור "עם העבדים" שיצא ממצריים הוא "עגל מסכה", מסכה ממש כמו בתחפושות של פורים. ולמה כתוב בתורה מסכה? לא מספיק לומר "עגל זהב" ? זה לא מקרי. מסכה מציינת דבר קבוע וקפוא. האליל הכנעני או הספינקס המצרי או עגל הזהב הישראלי - כולם דמויות סמליות וקפואות.

אל תעשה

וזה, בדיוק ההפך מן המהות האלוהית כפי שהיא מסומלת בסנה הבוער באש ובניגוד לתשובת אלוהים למשה בשיחה הראשונה בין הנביא לאל. אלוהים משיב : "אהיה אשר אהיה". כלומר, מהותי היא דינאמית משתנה וזורמת. האש, האל והפנים של האדם הם בתנועה מתמדת - מגיבים, קולטים ומשתנים.

התקשורת בין בני אדם ולמעשה, כל האנושי בנו, מבוסס על הבעות הפנים. החיוך, השמחה, המבוכה או הכאב קיימים תמיד בפנים הנעות. זהו הבסיס לאמפטיה האנושית. זו התשתית לשיחה, לקשר ולמשמעות. עבודת אלילים ופולחן העגל הוא ההפך הגמור מהאל המקראי המתגלה למשה בהר סיני.

האל הוא דינמי, מלא חיים ומתפתח. ההפך הגמור מקיבעון וקיפאון. המסכה שבדמות עגל היא חזרה לאחור. היא הידרדרות במורד. היא גילוי יצרי רדוד של אלילות פרימיטיבית.

לצערי, במציאות הישראלית של היום, דימויו של האל או תפיסת האלוהות היהודית נמצאים במצב ירוד מאד. ממש קרוב ל"עגל מסכה". הדימוי הרווח בציבור הישראלי על "היהדות" הוא דימוי של תרבות מקובעת קפואה ונוקשה. מוכרים לנו סיפור על כך שהאל דורש מאיתנו לא להשתנות, לא לחדש ולא להסתכן. הכל אסור, סגור וקפוא. "חדש אסור מהתורה" אומרים לנו שומרי החומות...

פרשת "כי - תשא" שנופלת השבוע ולא במקרה, בחג הפורים, היא הזדמנות נהדרת לחשוב ולהרהר בהפיכת היוצרות ולדרוש כאן אצלנו אלוהות אחרת. יש באפשרותנו לברוא מציאות חיה דינאמית ומתחדשת של יהדות ואמונה ולחדש את הקשר החם והחיוני בין פנים לפנים, בין אדם לאדם, בין ישראל לאלוהיו.

ערן ברוך הוא מנכ"ל ארגון בינה, העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת