פרשת יתרו: הזוגיות החדשה של משה רבנו

משה עסוק. הוא טרוד בענייני פרעה, חציית ים סוף – ובזוגיות חדשה. הוא בחר בתורה ובחר באלוהים. אין לו זמן, רגש או עניין בציפורה, האישה בה התאהב ועכשיו זנח במדבר. זווית אחרת על פרשת יתרו והקשר ל"שלום רב שובך ציפורה נחמדת"

פרשת יתרו (חדשות 2)

הפרשה הזו היא חומר נפץ. מעמד הר סיני ועשרת הדיברות - מי יכול להתעסק עם פרשה כבדה כזו ? ומה כבר אפשר לומר עליה שטרם נאמר אודות כל מה שהתרחש סביב ההר ההוא ?

אני שואל את עצמי: האם בטקסט הקנוני החשוב וה"גברי" הזה, בקודש הקודשים היהודי, אפשר למצוא משהו אקטואלי ישראלי ? משהו שמתחבר עם האירועים המתחוללים היום בבית שמש או בלשכת ראש הממשלה ?

אני מחליט לבחור ולעסוק דווקא במודחק ובחלק המודר והנשכח של הפרשה - אני רוצה לדבר על ציפורה, "האישה הכושית אשר למשה". וכך כתוב בתחילת הפרשה : "ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה..." יתרו הוא אביה של ציפורה, חותנו של משה וכהן מדיין. הוא בא אל משה עם ציפורה ושני הילדים גרשם ואליעזר. "אחר שלוחיה" - כלומר, אחרי שמשה גרש אותה, או סתם נפרד ממנה, או שכח אותה.

נכון, משה עסוק. הוא נסע למצרים בשליחות דחופה ונכנס ובא בארמון. ועשר המכות, והבעיות עם פרעה, וחציית ים סוף, ושירת הים של מרים (שירת נשים זה עסק מסובך, תשאלו את הרמטכ"ל). הוא בהחלט עסוק מאד. למעשה, למשה יש זוגיות חדשה. הוא עכשיו עם אלוהים. הוא בחר בתורה.

שלום רב שובך

אין לו לא זמן ולא רגש או עניין באישה ההיא שזנח במדבר. זו היא ממש אותה ציפורה אותה פגש בזמן שברח כפליט ממצרים. רוצח נמלט. זו היא ציפורה בה התאהב כרועה צאן במדיין. זו היא ציפורה שהצילה אותו מהמלאך המבקש להמיתו ומלה אותו באבן הצור. זו היא ציפורה אם ילדיו ! גרשם - "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה". ואליעזר - "כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה".

זעקת הנשים המושלכות כחפץ ישן שאין בו צורך עוד, נשים נוכריות כושיות - מה הן שוות לעומת מעמד הר סיני ?! מי הן בכלל מול האל הבא אליך בעב הענן. "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקול שפר חזק מאד".

משה, ממש כמו חסידי גור היום הנאלצים לבחור בתורה ולא בנשותיהם, מפאת איסור השילוב בין השניים - בוחר בתורה. ברעייתו ציפורה אשת נעוריו הוא השתמש, התרגל, השתעמם ו....זרק. ומכאן ועד סוף החומש הוא ימשיך להתייחד עם אלוהיו באוהל מועד.

אנחנו, הקוראים הרגישים המביטים מבעד למעטה הטקסט הקדוש, נשקול אולי לאסוף את ציפורה ולאמץ אותה אל חיקנו. כשנקרא שוב יחד בפרשה ונשיר לה "שלום רב שובך ציפורה נחמדת מארצות החום אל חלוני. אל קולך מה ערב, מה נשפי כלתה, בחורף בעזבך מעוני". ממש לא שווה לנו כל התורה כולה, אם היא כרוכה בצערה של אישה אחת. אפילו אם היא כושית.

ערן ברוך הוא מנכ"ל ארגון בינה העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת