מדיניות הצעקות של משרד החוץ

גם אם שר החוץ עצמו לא הוביל את המתקפה החריגה על מדינות אירופה, עושה רושם שמדיניות הזעקה כלפי העולם הפכה להיות דבר שבשגרה. הוויכוח הפנים ישראלי שנוצר כתוצאה ממדיניות משרד החוץ, מאפשר למדינות שראויות לביקורת להתחמק ממנה. אודי סגל בטור מיוחד

הנה מקרה של "זאב זאב". האמת היא שהפעם שר החוץ לא הוביל את המתקפה נגד מדינות אירופה, מי שהחליט לזעוק חזק נגד גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל היה דווקא הדרג המקצועי של משרד החוץ, בישיבת הנהלה בראשות מנכ"ל משרד החוץ רפי ברק.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל

הם החליטו להוציא הודעה חריפה על מה שהצטייר גם כניסיון לא הגון להפנות את תשומת הלב והזרקור התקשורתי לדברים פעוטים כמו "תג מחיר" או בנייה בהתנחלות. טענתם היא כשבמזרח התיכון הכול בוער - מצרים הופכת לאיסלמית, בסוריה ממשיכים בטבח ואירן בדרכה לנשק גרעיני, ובמה מועצת הביטחון מתעסקת? בנו ובעניינים הקטנים שלנו.

מתרגלים לצעקות משרד החוץ

אודי סגל, כתבנו המדיני (חדשות 2)
הבעיה העיקרית היא שהתרגלנו לצעקות משרד החוץ. הוא צועק על ארה"ב, על שוודיה ונורבגיה. הוא מפעיל מדיניות מגאפון חזקה נגד טורקיה ואת כל זה הוביל עד עכשיו שר החוץ. אז כשהדרג המקצועי במשרד מחליט החלטה מקצועית להפנות את הזרקור ואת המגאפון כלפי אירופה, גם אם בצדק, מיד משייכים את זה למדיניות אחידה של צעקה ישראלית.

הויכוח הפנים ישראלי שנוצר בעקבות התנהלות משרד החוץ שמתבטא בביקורת בתוך הממשלה של שר הביטחון ברק, ובהתקפות של האופוזיציה, מאפשרות גם לאלה שאנחנו מותחים עליהם ביקורת להימלט מהביקורת האמיתית.

הבעיה היא שיש שימוש יתר בפלטפורמה הזאת של צעקה. כאשר צועקים יותר מידי בסוף כולם מתחילים להתרגל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת