חרדים, (לא) נעים להכיר

בואו נניח את הדברים על השולחן: התקשורת היא הזירה המרכזית והאיכותית ביותר להנצחת סטריאוטיפים. הציבור החרדי נתפס בתקשורת הזו כדבר מסוכן, מאיים, ובמקרה הטוב, מאוד לא לגיטימי. אז למרות שהטוקבקיסטים יעשו מהכתבה הזו מטעמים, החלטתי שאין מנוס מלהנציח סטריאוטיפ, שהוא גם עובדתי. אבל הפעם, על התקשורת עצמה

קובי וולך (חדשות 2)

תפקידה של התקשורת הוא לבקר את הנעשה בחיים הציבוריים שלנו. חלק בלתי נפרד מהתפקיד הוא לחשוף מקרים של שחיתות, עבריינות או התנהגות לא נאותה אחרת, כשהמניע הוא כמובן "זכות הציבור לדעת", או מונחים ססגוניים אחרים שאינני בקיא בהם.

אלא שבתקשורת הישראלית קורה משהו מוזר, מתמיה, ולעיתים אפילו מקומם. קחו למשל את נושא התקציבים, שזוכה לאין ספור אייטמים וביקורות, ונסו לבדוק איך מכנים את תקציבי הרשות השנייה או את הסכם הקיבוצים (רמז: "הסדר חוב"), ומנגד כיצד מסקרת התקשורת את התקציבים ש"החרדים סוחטים ומוצצים מהמדינה". כן כן, הפליטים החרדים, חסרי הזכויות והטפילים שיושבים למדינה על עורק התקציב הראשי, ושואבים ממנו סכומי עתק.

אני לא רוצה להיכנס למונחים פיננסיים או למספרים, אבל האמת היא שהחרדים מתוקצבים כחוק ומקבלים הרבה פחות, (אפילו פחות מהסודנים ששוהים כאן באופן בלתי חוקי), ולמרות זאת "זוכים" לתואר "החרדים הסחטנים".

דמגוגיה בחצי שקל

אם תחשבו רגע, תבינו שעצם השימוש במילה "סחטנים" היא דמגוגיה בחצי שקל. לו יצויר שמישהו אחד היה "סוחט" מישהו אחר, הוא הרי היה הופך מהר מאוד לשותפו לתא (או לאגף) של האזרח מספר אחת, או במקרה הטוב, היה עושה עבודות שירות בבני עקיבא. אגב, מישהו יודע למה מרגול לא זכתה בתואר "הסחטנית החילונית", או למה האזרח מס' 1 לא הפך ל"עבריין מין חילוני"? אולי בגלל העובדה שהמונח "סחיטה" כבר מזמן נמצא בשימוש על ידי החרדים, וקצב הוא בכלל דתי? אולי.

התקשורת מתאמצת להפוך את דמותו של יהודי חרדי, לדמות בלתי אהודה, חשוכה ואפלה, ולעיתים אפילו למאיימת. פרי הבאושים הזה הפך את דמותו של יהודי שומר מצוות לדמות מרתיעה שמזוהה עם זורקי אבנים ושופכי ריצפז. כך נוצר מצב ששמירת מצוות וקיום אורח חיים ע"פ ההלכה מקפיץ לכולנו את ה"פיוזים" שאחראים על השוויון והצדק. וכך גם נוצר מצב שילד מרטיב וטיפש שמצית מסגדים מוגדר "דתי" אבל חלילה לא מוגדר "עבריין".

דתי או חרדי הופכים שם נרדף להשפלת נשים, בעוון חייל שמתחנן לבל יכפו עליו לשמוע שירת נשים במהלך טקס צבאי, או בעוון כמות לא מבוטלת של סטודנטים דתיים בטכניון שביקשו לקבל שעתיים של אימון ללא נשים.

אני רוצה להזכיר לכולכם עיתונאים יקרים שלי, שזורקי האבנים גרים בסילוואן, ושמי שבאמת מדיר נשים מהמרחב הציבורי הם אלו שמנהלים את המרחב. ואותם אחדים שלא הדירו את הנשים מהמרחב שלהם, יושבים היום בכלא רק בגלל שלא הצליחו להדיר את עצמם (או את איבר מינם) מאותן נשים.

דמוניזציה זה דבר רע

תחשבו רגע, לו היינו מנסים דווקא בימים הסוערים הללו להציג את החרדים באור שונה, בתור כאלו שמלבד לשדוד את הקופה הציבורית ולהדיר את הנשים, עושים עוד כמה דברים בחיים כמו לחנך ילדים (גם את אלו של החילונים), לגמול חסד (גם לחילונים - עיין ערך זק"א, יד שרה או עזרא למרפא), ועוד כל מיני. לו רק היינו מסקרים גם את תופעת הדרת הנשים בציבור החילוני כמו שאנו מסקרים אותה אצל החילונים, אולי היינו מצליחים לעצור את הדמוניזציה הנוראית הזו? אולי היינו מצליחים סוף סוף להבין שהחרדי מתעסק בעוד דברים חוץ מלשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס ולחשוב למי עוד אפשר לקרוא נאצי?

נשמע טוב, נכון? אבל יש בעיה אחת: אם נפסיק את התהליך הזה, נצטרך למצוא שק חבטות חדש, כבר לא נוכל לרכב על העובדה שהחרדים לא משרתים בצבא למרות שזה ממש לא נכון - כי החרדים הרי מנסים להדיר את הנשים גם בצבא - וחוץ מזה כבר לא נוכל להגיד שהדוסים "שותים" לנו את תקציבי הביטוח הלאומי (אפשר לחשוב שזה הפרס הראשון בלוטו), וחיים על חשבון המיסים שאנחנו משלמים.

וברגע של נימה אישית נטולת ציניות מדומה, רציתי רק לומר שהחברה הישראלית היא חברה שסועה, יש בה שמאלנים וימנים, אשכנזים ומזרחים, תושבים ותיקים ועולים חדשים, ואפילו יהודים וערבים. אז למה לעזאזל לייצר פילוג סקטוריאלי נוסף של חרדים וחילונים כשכל מה שנדרש מהתקשורת מסתכם בלתת לנו להכיר אותם באמת?

הכותב הוא מייסד ומנהל אתר "ישראל הוגנת"

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת