הדר לאישה ולא הדרת האישה

תופעת הדרת הנשים מן המרחב הציבורי מתפשטת לחוגים שבעבר לא נהגו בצורה כה מחמירה. ח"כ אריה אלדד מסביר מדוע הבעיה איננה אורח חייהם של קומץ חרדים, אלא ברצון שהמרחב הציבורי כולו ינהג על פי דרכם

ח"כ אריה אלדד. ארכיון (חדשות 2)

ע.ב.(השם אינו שמור במערכת) הוא אחד מראשי העדה החרדית בירושלים. לפני כחודש נולד לו במזל טוב ובשעה טובה זוג תאומים, בן ובת, וזאת לאחר ששנים רבות חיכו ע.ב. וזוגתו לפרי בטן. אלא ששמחת ההורים נמהלה חיש מהר בצער כשהסתבר להם כי הבן והבת שהו ברחם זה לצד זה, צמודים ממש, בלא כל כסות לעורם, זכר ונקבה.

שאלות בהולות והודעות דחופות נשלחו לכל עבר לברר מה דין הצמד הזה? בחברה המקפידה על הפרדה מוחלטת במערכת החינוך, ושואפת להפרדה כזו באוטובוסים, ברחובות, במרכולים, ובכל התווך הציבורי. כמה זמן עוד יחלוף עד שמישהו באמת ישאל את השאלה האידיוטית (התשובה לא צפויה להיות חכמה יותר) מה דינם של בן ובת, ערומים וצמודים ברחם אימם, ואיך אפשר להשלים עם פריצות נוראה שכזו? חס וחלילה יש כאן חשש לגילוי עריות.

הבעיה כמובן איננה אורח חייהם של קומץ חרדים. זכותם לחיות כפי שהם רוצים. הבעיה היא שהם רוצים שהמרחב הציבורי כולו ינהג על פי דרכם: ללא תמונות של נשים בפרסומות או בעיתונות, בהעלמת נשים מהמרחב הציבורי - אפילו מטקסי הענקת פרסים מדעיים.

"אין שום מצווה - מן המובחר להחמיר תמיד"

ואם שירת נשים אסורה מדרבנן - איך זה נוכל לקרוא את שירת הים המסתיימת בשירת מרים הנביאה אחות משה, בתופים ובמחולות: "שירו לה' כי גאו גאה סוס ורוכבו רמה בים"?

ובעיה לא פחות קשה מזו היא התפשטות התופעה לחוגים שבעבר לא נהגו חומרות מעין אלו, ועתה מתוך איזה שהם רגשי נחיתות עמוקים שהצליחו לפתח בפני החרדים, משיתים על עצמם גזרות שהם בנעוריהם, ואבותיהם ואמותיהם לא נהגו בהם כלל. היום הם מעדיפים את דעתם של פוסקי הדור הנוכחי על קודמיהם כרב עזריאל הילדסהיימר והרב שמשון רפאל הירש.

מחלוקות בין פוסקים קיימות כמעט בכל שאלה הלכתית, ואין שום מצווה מן המובחר להחמיר תמיד. כשם שרבני הציונות הדתית יודעים להתיר עליה להר הבית (למרות שלטי האיסור שהציבה הרבנות הראשית בכניסה להר), כי הם נוהגים על פי מה שפסק הרב גורן ז"ל, כך לא תיפול שערה מראשם ארצה אם יקלו ולא יחמירו וימנעו מהדרת נשים מהמרחב הציבורי.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת