בסוף תהיה ירייה. בעצם שלוש

מה שמכנים בימים אלה "אווירה ציבורית", עלול להתפוצץ לנו בפנים. מגיש החדשות יבלע את הרוק, יציץ בשעון וישחרר את ההודעה. "צבא ההגנה לישראל מודיע בצער...", או לחילופין "משרד הביטחון כואב את מותו". לא משנה איך זה ינוסח, המילה "תדהמה" לא תופיע שם. אף אחד הרי לא באמת יופתע

כתובות הנאצה במסגד בי-ם, הבוקר (חדשות 2)

בסוף תהיה גם ירייה. אולי שלוש, בעצם.

זה יתחיל במבזק מהוסס עם שברי ידיעות על קצין בכיר (בחלק מכלי התקשורת יפלטו "בכיר מאוד") שנפגע באירוע. זה יימשך בתמונות חטופות, מבולבלות, מגובות בשמועות מן השטח. מגיש החדשות יביט אל המצלמה בעיניים קודרות ואנחנו נבין שקרה משהו. משהו רע.

הטלפונים יצלצלו והמפיק בקונטרול יגיד שצו איסור הפרסום הוסר ואפשר לדווח. מגיש החדשות יבלע את הרוק, יציץ בשעון וישחרר את ההודעה. "צבא ההגנה לישראל מודיע בצער...", או לחילופין יאמר "משרד הביטחון כואב את מותו". לא משנה איך זה ינוסח, המילה "תדהמה" לא תופיע שם. אף אחד הרי לא באמת יופתע.

לשידור יעלו מיני דוברים ופעילים המזוהים עם המחנה שאינו זקוק לחשבון נפש, ויתלו את האשמה בתקשורת, בבית המשפט, בשב"כ וכו'. רבנים שעד כה העדיפו לשתוק ישגרו סיסמאות על הצורך במניעת מלחמת אחים ועל חשיבות האחדות בעם.

ראש הממשלה לא יבין איך עוד פעם זה קורה לו ומה פתאום מעיז מגיש החדשות לרמוז שאולי הוא יכול היה לנהוג אחרת, ואנחנו נבין שהנה זה קרה לנו. שוב. נבין ששוב כשלנו בזיהוי של המונח החמקמק עם הפוטנציאל ההרסני: "אווירה ציבורית".

הכותב הוא עורך בדסק חוץ של חדשות 2

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת