"עושים קופה על חשבון המוגבלים"

המפעלים המוגנים הוקמו לפני עשרות שנים במטרה לספק פתרון תעסוקתי לבעלי מוגבלות, ולספק להם כלים להשתלבות בשוק העבודה. בפועל, המציאות שונה לחלוטין: העובדים מרוויחים שקלים בודדים לשעה בהתאם לתפוקות עבודה, אינם זוכים לתנאים סוציאליים ומתקשים לעזוב את המפעלים לעבודות טובות יותר בשוק הכללי

במדינה הבינו כבר לפני עשרות שנים שכל אדם זכאי לעבודה, והקימו מסגרות ייעודיות לאנשים עם מוגבלויות - המפעלים המוגנים. אבל מאז חלקם הפכו מדבר מבורך לתעשיה של ניצול בה משלמים לעובד שקלים בודדים לשעה. מנהלי המפעלים לא מכחישים את השכר הנמוך: "השכר השעתי הוא לא שכר המינימום בשוק, אלא נע בין שבעה ל-12 שקלים בשעה, בהתאם לקצב העבודה".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

הסיפור הוא לא מפעל או חברה ספציפיים, אלא השיטה כולה, שעובדת כך: בישראל ישנם 15 אלף אנשים עם מוגבלות המועסקים ביותר מ-350 מפעלים מוגנים. כל אדם שמועסק במפעל עדיין מקבל קצבת נכות, כ-2,400 שקלים, ולצד זאת את התשלום מהמפעל - שהוא לעיתים קרובות נמוך משכר המינימום או לפי תפוקת העובד.

"בעצם מה שמקבלים בסוף החודש זה לא שכר כמו של עובד בשוק החופשי, אלא דמי שיקום, שזה לפי תפוקות", מסבירים במפעלים. "כמה שהאדם עובד, ככה הוא מקבל". מנהל אחר מסביר כי "אם לדוגמה המפעל מרוויח 20 או 30 אלף שקלים בחודש, זה צריך להתחלק בין 60 איש ואנחנו מחליטים מה לשלם".

250 שקלים בחודש, בלי תנאים סוציאליים

החוק כיום מאפשר תשלום לפי תפוקה ושני שליש משכר המינימום. משרד הרווחה בעצמו מעביר מדי שנה רבע מיליארד שקלים למימון העמותות שמנהלות את המפעלים. המפעלים אמורים להיות מסגרת משקמת שמכשירה לשוק העבודה, אבל דווקא מי שיש לו מוגבלות קלה יותר, ומשכך מצליח לעבוד יותר שעות ובתפוקה גדולה יותר, מתקשה לעזוב.

חגית רואה כיצד בתה, הסובלת מפיגור שכלי ועובדת כבר עשרות שנים במפעל, משתכרת רק 250 שקלים בחודש. "כואב לי. אני בת 84 היום, ולא יודעת כמה שנים עוד אחיה. אני רוצה שהעניינים האלה יסודרו, שהילדים האלה - ובנשמתם הם פחות או יותר ילדים - יקבלו את השכר שמגיע להם עבור העבודה שהם עושים. מישהו עושה קופה על חשבונם", היא מאשימה. "בכלל לא מתייחסים אליהם, הם כמו אוויר".

תלוש המשכורת של בתה של חגית (חדשות 2)

בחלק מהמפעלים אין אפילו יחסי עובד מעביד, והמועסק לא מוגדר עובד ולא מקבל תנאים סוציאליים. מאחורי המוצרים החברתיים עומדות עמותות שמקבלות את המימון מהמדינה כדי להפעיל את המרכזים - אחת לדוגמה זו Chimes, בה שכר המנכ"ל מגיע לכ-600 אלף שקלים בשנה. מי שקונה את המוצרים הן החברות הגדולות ובמשק, ולמעשה הציבור הישראלי כולו.

מנכ"ל ארגון "בזכות" יותם טולוב מסביר כי "המפעלים המוגנים בישראל נהיו מקום שהוא תחנה אחרונה לקבל כלים כדי להיות חלק מהחברה ולמעשה נהיו מקום מבודד, בשוליים, שמרחיק אנשים מהשאיפה לשילוב". לדבריו, "משנות ה-70 יש ביקורת גדולה בארה"ב ובאירופה על עצם קיומם של מפעלים מוגנים. יש הכרה בכך שחובת המדינה לתת מענה ולא להפקיר את אותם בעלי מוגבלות כך שיישבו בחוסר מעש בבתיהם, ומצד שני לעודד עבודה בשוק החופשי. אם זה אפשרי במדינות אחרות, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בארץ".

משרד הרווחה: "23 מיליון שקלים לרפורמה"

גם במשרד הרווחה הבינו שצריך לעשות שינוי ובימים אלה מגבשים תוכנית לשינוי מודל המפעלים, כך שלכל אחד תהיה תוכנית מוגדרת לשיקום של העובד. "המטרה שלנו היא חד משמעית להוציא את האנשים למעגל העבודה הרגיל, הכללי, במשק הישראלי", מתחייב שר הרווחה חיים כץ. "בשביל זה אנחנו משקיעים בתוכנית 23 מיליון שקלים".

מג'ורג' צימרמן מנכ"ל עמותת Chimes נמסר בתגובה: "עמותת Chimes ישראל הינה בעלת מוניטין מקצועי רב ובעלת הצלחה רבה בשילובם בתעסוקה בשוק החופשי של למעלה מ-350 משתקמים שהינם משתכרים בשכר מינימום מותאם. השכר של מנכ"ל העמותה נקבע על ידי הוועד המנהל של העמותה הואסיפה הכללית של העמותה בשקיפות מלאה ועל פי כל הקריטריונים המקובלים במדינת ישראל".