OECD: הישראלים עניים, אבל מאושרים

הארגון פרסם דוח נוסף שסקר את איכות החיים במדינות החברות. הנתונים: הישראלים נהנים פחות מהממוצע, אבל גם משועממים פחות. הם כועסים ומודאגים הרבה יותר מהממוצע. ומי יותר מדוכא?

אילוסטרציה (דניאל נחמיה)

לצד הדוח הנרחב שפרסם על כלכלת ישראל, מפרסם היום (ראשון) ארגון ה-OECD דוח מיוחד גם על רמת שביעות הרצון והאושר של אזרחי ישראל שלפיו ישראל היא בין המובילות ממדינות ה-OECD בכמה פרמטרים של אושר אישי, בעוד שבמדדי אושר אחרים היא משיגה תוצאות גרועות למדי.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

בעוד שהישראלים מדורגים בציונים גבוהים במיוחד בכל הנוגע לפרמטרים כמו "סיפוק מהחיים", "מצב בריאותי" ו"הגשמה אקדמאית", הם ממקמים עצמם נמוך למדי בפרמטרים אחרים - למשל, "עוני במשפחות עובדות", "דיור" ו"איכות האוויר".

האושר במדדי ה-OECD מורכב מפרמטרים כמו מצב בריאותי, השכלה, איכות סביבה, ביטחון אישי, איזון בין עבודה לפנאי, הכנסה ודיור. בסך הכל, רמת שביעות הרצון האישית בישראל מעט נמוכה מהממוצע ברוב מדינות ה-OECD, אך עדיין גבוהה יותר מבמדינות כדוגמת איטליה ויפן.

עם זאת, השונות החברתית הקיצונית בישראל מחייבת התבוננות ספקנית בתמונה שניתנת על פי הממוצע. לפי הסקר, וזה לא מפתיע, יש בישראל שתי קבוצות גדולות - החרדים והערבים הישראלים - הסובלות מנחיתות משמעותית בהשוואה לרוב האוכלוסייה בכל הנוגע למדדי האושר שהוזכרו לעיל.

הערבים והחרדים הם בדרך כלל פחות עשירים, פחות בריאים ופחות משכילים - אבל, בעוד שהערבים מגיבים לנתונים בהתאם, כלומר: בירידה חדה ברמת שביעות הרצון, אצל החרדים נתוני הפתיחה החלשים כמעט לא משפיעים על האושר האישי.