אילן בן דב: עלייתו ונפילתו של טייקון התקשורת

האיש שהפך למיליונר כאשר מכר לנו טלפונים ניידים חשב שהוא יכול לקפוץ מדרגה. לשם כך, הוא לקח הלוואת ענק וקנה את פרטנר שהניבה אז מיליארדי שקלים. אבל, שר התקשורת והציבור הישראלי שינו את החוקים. עכשיו, מתחיל הקרב על החזר ההלוואה - התספורת

יש שבועות כאלה שפתאום החיוך הכי מוקפד, זה שישבו עליו אנשי פרסום וגרפיקאים שבחנו אותו שוב ושוב לפני שהדפיסו ותלו על הקיר, נראה מאולץ, מוגזם ולא אמיתי. המסדרונות במשרדיו של אילן בן דב היו השבוע בשעת צהריים שקטים במיוחד, קולות נעלי העקב המכות בפרקט הדהדו בעוצמה.

בשנת 2009 היה אילן בן דב השם החם בכלכלה הישראלית. "בן דב בטח אמר לעצמו 'קניתי חברה בתוך ענף שאין בו תחרות'", אמר גיא רולניק מייסד המגזין הכלכלי "דה מרקר". "בן דב ציפה להרוויח שיעורי רווחיות מאוד מאוד גבוהים, שמשקפים את זה שאין פה תחרות וכמובן שהמעורבים בדבר: העיתונאים, שרי התקשורת והאוצר, יעודדו את חוסר התחרות. כל מי שהיה קונה את פרטנר על בסיס ההנחה הזו, היה גומר בדיוק איפה שבן דב גמר"

"בן דב תמיד חושב בגדול"

אילן בן דב נולד ביד אליהו בבית צנוע, את הונו צבר לאט לאט. בתחילת שנות התשעים הקים את חברת סאני ובשנת 1998 קיבל את הזיכיון לשווק את מכשירי הטלפון הניידים של סמסונג. עסק, שהפך אותו למיליונר. "קשה להסביר כמה הוא חד, כמה הוא חושב בגדול", מעיד קובי וייזל חברו הטוב של אילן בן-דב, שגם מנהל את מפעליו הפילנתרופיים.

"הוא קיבל חברה עם משהו כמו איזה מיליארד ו-200 מיליון שקל רווח. זה משהו מדהים", הוסיף וייזל, "הוא האמין באמת ובתמים שהוא יכול למשוך את החברה הזו למעלה". כאשר בן דב החליט לרכוש את פרטנר לא היה לו את הכסף בכיס. הוא לווה לפחות שני שלישים מסכום הקנייה: מהבנקים ובעיקר מהציבור בצורת אגרות חוב. המשמעות: בעזרת הכסף של החסכונות שלנו הוא השתלט על פרטנר.

"אני ארוויח - או שהציבור יפסיד"

"הרעיון הוא מאוד פשוט", מסביר גיא רולניק את הליך ההשתלטות. "בן דה הביא מעט כסף מהבית, אבל הוא שולט בעסקים גדולים. אם זה מצליח, הוא יהפוך לאיש חשוב וגדול. אם זה נכשל, הוא סיכן רק מעט מאוד מכספו ורוב הציבור הוא זה שסיכן את כספו".

את השיטה הזו בן דב אגב לא המציא. טייקונים רבים לפניו השתלטו כך על חברות. שיטה זו תלויה בעיקרון מרכזי, במסגרתו מושכים כסף מהחברה בצורת דיבידנד להחזר ההלוואות. ואכן כבר בשנה הראשונה מחלקת פרטנר דיבידנד בגובה של מיליארד ו-400 מיליון שקלים.

אבל זה כנראה היה רק מצג שווא. "תהליכים כמו ביטול קנסות היציאה והפחתת דמי הקישוריות הביאו לפגיעה קשה בחברה", מסביר אורי ליכט מחברת המחקר IBI. "הרווחים הצטמצמו לסכום של 400 מיליוני שקלים בלבד, וזהו לא סכום שיספיק להחזר החובות". "הרבה מאוד חברים שהוא עזר להם בעבר הפכו כנגדו, ופתאום הוא מצא את עצמו די לבד", מוסיף קובי וייזל.

הציבור בפנים בגיבוי הממשלה

בנוסף לכל הצרות הכלכליות, שר התקשורת משה כחלון החליט שלא להיכנע כמו קודמיו בפני בן דב וחבריו. פתאום, גם הציבור נכנס למשוואה והשוק נפתח לתחרות. בן דב חיפש קונה לפרטנר במשך חצי שנה. לבסוף, הוא חזר לחברת האצ'יסון בהונג-קונג ומכר לה את החברה בהפסד גדול. "זה היה עצוב ועורר מחשבות", אמר פרקליטו עו"ד יוסי אברהם, "אבל זו הייתה עסקה סבירה, אף אחד לא רקד".

אבל גם בישראל אף אחד לא רקד, בעיקר מכיוון שבן דב דאג לעצמו הרבה יותר מאשר לחובותיו לציבור. כעת, מבקש בן דב תספורת מבעלי האג"ח מהם לווה את הכסף, בעוד הוא נשאר בעליהן של חברות המניבות עשרות ומאות מיליונים מדי שנה.

"הספינה שלו מתנודדת על הגלים והוא נוטש אותה", מסביר עורך הדין הבכיר ד"ר ליפא מאיר, "הוא עובר למקום אחר. אבל, הוא חייב להיות בטוח שהקברניטים החדשים גם יהיו מחוייבים לאלה שנשארים על הספינה".

הקרב נגד התספורות בעיצומו. זהו קרב על כספי הפנסיה של כולנו. בן דב לעומת זאת, יישאר איש עשיר גם אחרי ההרפתקה הכושלת. השאלה היא מה אנחנו נידרש לשלם עבור ההימור העסקי שלו. בינתיים זה הוא, אבל אולי זה רק קצה הפירמידה.