דוח מצב - ישראל 2014: המשפחה הממוצעת מוציאה מאות שקלים יותר מהכנסותיה

לא גומרים את החודש: המשפחה הישראלית מוציאה 864 שקלים יותר ממה שהיא מכניסה, מחיר סל המזון בארץ יקר ב-51% ממדינות ה-OECD וההליכים הבירוקרטיים להקמת בניין בישראל נמשכים 11 שנה. דוח מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית מפרט במספרים את מה שכולנו מרגישים בכיס

מוציאים יותר ממה שמכניסים. ארכיון (חדשות 2)

המצוקה הכלכלית בישראל היא כבר מזמן לא רק עניין של תחושה, אלא מגובה במחקרים ובמספרים. הדוח השנתי שמפרסם היום (רביעי) מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מציג תמונה קודרת ביחס למצב יוקר המחיה בארץ: המשפחה הממוצעת לא גומרת את החודש, מחיר סל המזון מרקיע ומצוקת הדיור מחריפה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

על פי הדוח של המרכז, הוצאותיה של המשפחה הישראלית הממוצעת גבוהות מהכנסותיה. הנתונים מראים כי ההוצאות במשפחה חילונית ממוצעת גבוהות ב-864 שקלים מההכנסות. במגזר הערבי ובקרב הציבור החרדי המצב אף חמור יותר. הגירעון של משפחה מוסלמית ממוצעת עומד על 1,919 שקלים בחודש. משפחה חרדית ממוצעת מוציאה כ-3,200 שקלים יותר מגובה משכורתה.

במרכז טאוב תולים את הסיבה לפער במחירי הדיור המאמירים. בין השנים 2007 ל-2013 עלו מחירי הדיור ב-53%. המשפחה החילונית הממוצעת מוציאה על דיור בחודש 3,753 שקלים. למרות הביקוש ההולך וגובר לדיור, ההיצע קטן לאורך השנים. הקמת בניין בישראל עורכת בממוצע 13 שנה - מתוכן שנתיים בלבד לבנייתו ו-11 שנים לאישורו מבחינה בירוקרטית.

הסל יקר יותר ממדינות המערב


מצוקת הדיור באה לידי ביטוי לא רק בהיצע הנמוך, אלא גם בצפיפות המחייה. מתוך 36 מדינות שנבדקו, רק חמש מדינות צפופות יותר מישראל מבחינת מספר חדרים ממוצע לאדם. בארץ עומד הממוצע על 1.1 חדרים לאדם. הממוצע ב-OECD עומד על 1.6 חדרים לאדם. רק רוסיה, טורקיה, מקסיקו, הונגריה ופולין צפופות יותר מישראל מבחינה זו. בראש המדינות המרווחות ניצבת קנדה עם 2.6 חדרים בממוצע לאדם.

מחירי הדירות זינקו

בתוך 6 שנים - מוצרי המזון מזולים ליקרים

גם מבחינת מחירי המזון בארץ, ממצאי הדוח מצביעים על המציאות הקשה בישראל. ההוצאה הממוצעת למזון לנפש בישראל עומד על 800 שקלים בחודש. ב-2005 היו רוב מוצרי המזון בארץ זולים יותר בהשוואה למדינות ה-OECD, אך בתוך שש שנים בלבד התהפכה המגמה כליל - ב-2011 מחיר מוצרי המזון בארץ הגיעו לרמת מחירים הגבוהה ב-51% מהממוצע במדינות המפותחות.

בשנת 2005 היו מחירי הדגים בישראל זולים בכ-30% מהמחירים הממוצעים במדינות ה-OECD. ב-2011 היו כבר מחירי הדגים יקרים ב-25%. מחירי הלחם, מוצרי הבצק והדגנים בשנת 2005 היו זולים בממוצע ב-19%. בחלוף שש שנים התהפכו היוצרות ומחירי הלחם והדגנים בארץ היו יקרים ב-26% במדינות ה-OECD. מחירי הירקות והפירות בארץ נותרו אומנם זולים יותר אך גם מבחינה זו נתוני הדוח אינם מביאים עימם בשורה, שכן ב-2005 היו מחירי הירקות והפירות בישראל זולים יותר ב-40% בהשוואה למדינות המפותחות ואילו ב-2011 היו הירקות והפירות זולים רק ב-15%.

נקודת אור בדוח ניתן למצוא בתחום החינוך. הדוח משווה בין 2008 ו-2013 מציג נתונים חיוביים באשר לגודל הכיתה הממוצעת בארץ. בבתי הספר היסודיים ירד ממוצע התלמידים בכיתה ב-4%, בחטיבת הביניים ירד מספרם ב-11% ובתיכון ב-5%. גם מבחינה הישגים שיפרו התלמידים בארץ את ציוניהם. במבחני המיצ"ב ניכר שיפור בין 2008 ל-2013. במצטבר חל שיפור של 9.5 אחוזים בקרב הנבחנים דוברי העברית הלומדים בכיתה ח'. בקרב תלמידי כיתה ה' חל שיפור של 4.5%. גם במספר הזכאים לבגרות חל שיפור מ-59.1% מכלל התלמידים החילוניים ב-2007 ל-66.6% ב-2012.