ההפגנה הגדולה בתולדות המדינה: למעלה מ-400 אלף בני אדם ברחבי הארץ

המחאה החברתית של קיץ 2011 הגיעה לשיא חדש: ההפגנה הגדולה בתולדות מדינת ישראל. למעלה מ-400 אלף בני אדם הפגינו ברחבי הארץ, מתוכם למעלה מ-300 אלף בעצרת המרכזית בת"א, תחת הכותרת "הפגנת המיליון". דפני ליף: "זה נס קיץ 2011", איציק שמולי: "אדוני רה"מ, אנחנו הישראלים החדשים". צפו בסיכום ההפגנה

מאות אלפי אזרחים יצאו הערב למחות נגד הפערים החברתיים כלכליים במפגן הכוח המשמעותי והמרשים ביותר שנראה כאן מאז החלה המחאה החברתית לפני כחודשיים. מדובר בהפגנה הגדולה ביותר שהייתה בישראל מאז ומעולם.

מיליון איש לא צעדו בהפגנה שכונתה על ידי המארגנים כ"הפגנת המיליון", אבל יותר מארבע מאות אלף איש יצאו בשיאה של ההפגנה לרחובות וקראו לצדק חברתי. בתל אביב התרכזו למעלה משלוש מאות אלף איש בכיכר המדינה וּברחובות הסמוכים, בִירושלים על פי ההערכות הפגינו כחמישים אלף איש. בחיפה כשלושים אלף ועוד עשרות אלפים הפגינו ברחבי הארץ: מקרית שמונה בצפון ועד אילת בדרום. כאן בחדשות 2 באינטרנט העברנו שידור חי ורציף מכל מוקדי המחאה ברחבי הארץ.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

צפו: אייל גולן, הדג נחש והיהודים בהופעה בעצרת המרכזית

שמולי: "אדוני ראש הממשלה - אנחנו הישראלים החדשים"

יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי פתח את העצרת המרכזית בת"א בנאום חוצב להבות. "אדוני ראש הממשלה. אני יודע שאתה צופה בנו עכשיו. אני מציע לך להסתכל טוב טוב: מה שאתה רואה עכשיו, הציבור העצום שנמצא כאן ובכל רחבי ישראל - הוא ציבור שאתה בכלל לא מכיר. זה לא הציבור שהיה מוכן לקבל כל מה שהממשלות החליטו בשבילו כי "ככה זה". תכיר, אדוני ראש הממשלה - אנחנו הישראלים החדשים", קרא שמולי.

שמולי המשיך ופנה לראש הממשלה בנאומו: "אדוני ראש הממשלה תסתכל עלינו היטב: אנחנו הישראלים החדשים. תכיר, אדוני ראש הממשלה: אנחנו הישראלים החדשים! ואנחנו הישראלים החדשים רוצים רק דבר אחד - לא קל - אבל פשוט: לחיות בארץ הזאת. אנחנו רוצים לא רק לאהוב את מדינת ישראל כמו שאנחנו אוהבים - אלא גם אפשרות להתקיים בה בכבוד ולחיות בה בכבוד".

"הערב הזה אנחנו אומרים לכם: ישראל שלנו מתעוררת למחאה הגדולה ביותר שידעה בתולדותיה. הערב הזה ישראל שלנו תובעת שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות של ממשלותיה. הערב הזה ישראל שלנו משילה את הציניות, האדישות וחוסר האמונה ועוטה מחדש תקווה אחת גדולה. הערב הזה ישראל שלנו מפסיקה לומר "ככה זה" ובמקום זאת מתחילה להאמין בשינוי ולחולל אותו. מהערב הזה ישראל שלנו כבר לא תהיה אותו הדבר! אחרי הערב הזה כולם ישאלו היכן הייתם ב-3/9 ונוכל לומר בגאווה שהובלנו את המאבק החברתי הגדול ביותר שהיה פה", זעק שמולי.

לסיום, פנה שמולי למשתתפי העצרת ואמר: "שותפים יקרים, אנחנו נערכים למאבק ארוך וממושך, אבל הרגישו בשינוי - הוא מתחולל כבר בתוכנו. בכל אחד ואחת מאיתנו. לכן האמינו בדרך - היא איננה פשוטה, אבל בסופה מחכה לנו ישראל טובה יותר. ובסוף אני מבטיח לכם דבר אחד: אנחנו ננצח - לא בגלל הכוח רק בגלל הרוח, אנחנו ננצח".

דפני ליף: "פתחנו את העיניים והן לא ייסגרו"

בהמשך עלתה לבמה מי שהפכה למנהיגת המחאה - דפני ליף. "זאת לא תהיה עצרת אם לא נתחיל ב"העם דורש צדק חברתי", פתחה ליף את נאומה. "דבר עצום וכביר קרה בקיץ הזה. קיץ 2011 הוא הקיץ הגדול של התקווה הישראלית החדשה, היא נולדה כמו הרבה תקוות מתחושות של ייאוש, ניכור ופערים שהפכו בלתי אפשריים לכולנו, פערים שהפכו כמעט בלתי ניתנים לגישור. החברה הישראלית שעומדת פה ובחרה שלא להישאר הערב בבית, הגיעה הערב לקו האדום שלה וקמה ואמרה: 'די לא עוד, אפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן'".

"התעוררנו והפסקנו לצעוד בעיניים עצומות לעבר התהום, פתחנו את העיניים והן לא ייסגרו עוד", המשיכה ליף. "בחרנו להיות, אנחנו לא בלתי נראים. יש פה 7 מיליון בני אדם ולכל אחד יש לב. היה שלט שאמר: כל לב הוא תא מהפכני וזה נכון. כל אחד הוא מטה מאבק של איש אחד. והקיץ זהה היה מסלול מכשולים נהדר, מה לא אמרו עלינו, איך לא ניסו לפורר אותנו. אמרו עלינו: 'מפונקים, סושי ונרגילות'. מזה למדנו שבאופן אוטומטי, נבחרי הציבור לא מתייחסים למעשה שלנו בכבוד. הדבר הראשון שאמרו: כלום, זה שום דבר רק חבורה של ילדים. הם קראו לנו: סתומים והזויים. התוצאה: מאהלים קמו בכל הארץ, לא הייתה להם ברירה, מאהלים קמו בכל רחבי הארץ. הדור שלי גדל על התחושה שזה אנחנו מול כל העולם, האחר הוא האויב שלנו ומתחרה שלנו, שאנו חיים במירוץ, זה הקפיטליזם, תחרות שלא נגמרת".



"העובדה שדווקא הדור הזה, הכי בודד ומסוגר, קם ועשה מעשה, היא לא פחות מנס, נס 2011 - קיץ 2011, כל מה שחשבנו וכל מה שלימדו אותנו לא נכון, מה שקרה הוא בדיוק מה שהיה צריך לקרות כאן. כל אחד היה סגור במעגל של חוסר סיפוק ואבסורד, והתחלנו לדבר ולהקשיב. אז אמרו שאנחנו שמאל קיצוני, ניסו להגדיר אותנו. מאיפה הם יודעים מי אני ומי אתם. מה זו החוצפה הזו בכלל? התשובה הזו לא באה ממני ומהחברים שלי: מהמאהלים בשכונת התקווה, רהט, מודיעין, שדרות ועוד. אז אמרו לנו לכו לפריפריה, איזו אמירה מתנשאת, מה זה ללכת לפריפריה?"

"אתם יודעים מה? איזה מזל ששלחו אותנו, כי גילינו מה שידענו, שהמדינה מלאה בלבבות פועמים, הלכתי ומצאתי חברים לכל החיים. המדינה דפקה ודופקת את הפריפריה באופן שיטתי ומסודר מאז הקמתה, בחינוך, בדיור, בתרבות ברווחה. להגיד לכו לפריפריה זה צביעות שאין כדוגמתה, להמשיך בשיח הישן שמדיר בני אדם ואומר להם אתם רחוקים והדרישות שלכם פחותות. אין דבר כזה פריפריה- כולנו במרכז, כל אחד מאיתנו", קראה ליף אל מול מאות האלפים.

"אז הגיעה ההסלמה הביטחונית וגם הטילים שנפלו לא הפסיקו את המחאה, הראו כמה היא אמיתית. העובדה שהתקפלנו היא הכי מרגשת במחאה, הגיעה הזמן שמצב ביטחוני יפסיק להיות ערך אלא מצב שצריך להשתנות. נפלו טילים ושתקנו לכמה ימים, צעקנו בשקט. ומה הם אמרו? שהמחאה דועכת, במקום להכיר בעובהד שכאב לנו על מיליון ישראלים שחיים תחת איום טילים, שביתם נהרס, במקום להבין שאנו איתם והשקט בא מתוך אהבה, הם אמרו שהמחאה דועכת. את הסולידריות שלנו הם ניסו להפוך להקתפלות, זה היה עצוה, איך אפשר לעשות כזה סוג של הפרד ומשול".

"אני עומדת מולכם וגאה להיות ישראלית כבר 7 שבועות", זעקה. "להגיד 'מגיע לי' זה להגיד שגם לאחר מגיע, לנו, לכולנו. נוצר שיח של חיים במהלך הקיץ הזה, זו ההתעוררות הכי חשובה שהייתה כאן. אנחנו לא כאן כדי לשרוד, אלא כאן כדי לחיות, ואנחנו לא כאן רק בגלל שאין לנו מקום אחר, אנו כאן כי אנו רוצים להיות כאן, רוצים לחיות כחברה ולא אוסף של בודדים שיושבים מול קופסא גדולה- הטלוויזיה, ופעם בארבע שנים מול קופסה אחרת- הקלפי. החלפנו את המילה צדק בצדקה, את המילה צרכן באזרח, החלפנו את המילה לחכות בלשנות, החלפנו את המילה לבד במילה ביחד.  מכאן כבר לא נסכים לחזור אחורה, אנו צועקים קדימה - למדינה צודקת יותר".