בתוך עיר האוהלים בשדרות רוטשילד

המאהל בשדרות רוטשילד בתל-אביב הוא חיה משונה, כי הוא הפך כמעט מיד לסמל, אבל אף אחד לא יודע סמל של מה בדיוק. של הצעירים? של המחאה נגד הממשלה? של מעמד הביניים שנושא על כתפיו את העניים אבל גם מממן את האלפיון העליון? יגאל מוסקו לקח השבוע אוהל סיירים, הציב אותו בשדרות רוטשילד ועבר לגור באמצע המהפכה

נכון, איחרנו ב-40 שנה, אז מה? ליהודים לא מגיע וודסטוק? אם צובטים יהודי, לא יכאב לו? ואם הוא מרגיש שהמדינה שלו דורכת עליו, הוא לא יצעק?

לכאורה זה פסטיבל בלבלה. לכאורה הכל התחיל במישהי שלא היה לה כסף לשכר דירה. אבל בעצם זה התחיל בקוטג', שם באה ההארה הכפולה: 1. חולבים אותנו. 2. יש לנו כוח - Yes we can. יונתן מילר (ברמן ושחקן תיאטרון), שהיה פה מהלילה הראשון, מסכם בקצרה את רשימת הדרישות: "להפסיק לתקוע את אזרחי מדינת ישראל. פשוט להפסיק לתקוע אותנו. תוקעים אותנו, זה לא נעים. סליחה, ביבי, זה לא נעים לי".

בינתיים זו מחאה בלי הנהגה ובלי ארגון מינימאלי. אפילו בית שימוש לא הציבו כאן. מצד שני, אף פעם לא חסרים מתנדבים במטבח, כי פה כולם משפחה אחת. "מהפכה בשמחה" - זה המוטו וכל אחד מוזמן לתת את הקטע שלו.

"מותר לי לפנטז על משפחה"

כמו הפילוסוף דיוגנס, שגר בתוך חבית, גם יונתן, פילוסוף המחאה, דולה את תובנותיו הגדולות ביושבו בחול. "אני החכמתי ב-72 שעות האלה כמו שהרבה זמן לא החכמתי. ולא רק אני. הרבה אנשים פה. אתה רואה אנשים שנמאס להם רק לשרוד, ושהם יודעים שמישהו מוודא שאנחנו רק שורדים. שאנחנו נקבל בדיוק את כמות האוויר הדרושה כדי לנשום. תמיד חשבתי שזו אשמתי, אבל זו לא אשמתי. אני לא עצלן, אני לא מפונק. אני בן אדם שעובד ומותר לי להיות אמן ומותר לי לאכול בסוף היום ומותר לי שתהיה לי תקרה לא בגובה של 2.15 מטר שיש לי כרגע במרתף ששכרתי ומותר לי לפנטז על משפחה".

שתיים בלילה. האחרונה בתור לקפה היא חברת כנסת. נינו אבסדזה מחכה בסבלנות. "חזרתי לתקופה של התפרקות ברית המועצות. הרי גם שם זה התחיל, להבדיל כל ההבדלים, גם שם התחלנו ככה, ישבנו ברחובות. ההבדל היה שמסביב היו טנקים סובייטיים. וגם שם הספקתי להשתתף בכל ההפגנות שהתחילו כהפגנות די רגילות ובסוף זה נגמר בהתפרקות של ברית המועצות. ברגע שהגעתי הבוקר, המשפט הראשון שאמרתי: 'וואו, אני ישנה פה בלילה'. זה היה לגמרי אוטומטי כי יש פה משהו".

לאור וגור יש אוהל עומד משלהם, אבל האנרגיה החתרנית משאירה אותם ערים בשעות הקטנות. השניים האלה באו בבוקר באוטובוס ועכשיו, תחזיקו חזק, כי הילד בחולצת קרל מרקס יפיל אתכם מהספה. "אנחנו באנו לפה כדי להפגין סולידריות יחד עם המאבק שלהם. אנחנו בעצם מציעים אלטרנטיבה סוציאליסטית לשלטון ההון. יש את האידיאולוגיה שלנו, הסוציאליזם", אומר אור, בן ה-12. "המצע הכלכלי שלנו זה לקחת את הכסף מהאנשים העשירים ובעלי ההון ולתת אותו לשכבות החלשות, שיוכלו לבנות דיור ציבורי, שיוכלו לבנות בתי ספר, שיוכלו להפעיל את המדינה הזאת יותר טוב".

לאן ינותב פרץ המחאה הזה? השד שיצא מהבקבוק, ונפחו גדל השבוע מיום ליום. שד שובב, שד ממש קול, לא ממוקד בכלל אבל גם לא כזה פראייר. ומעכשיו יהיו חייבים להתחשב בו, כי השד הצעיר לא רוצה לישון, רוצה להשתגע.

אולפן שישי - המהדורה המלאה

רוצים לקבל את כל העדכונים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק