מדריכת הטיולים שבה ליער שבו כמעט נרצחה

חמישה חודשים אחרי שבזכות קור רוח יוצא דופן הצליחה להעמיד פני מתה וניצלה, אחרי שחברתה כריסטין לוגן נשחטה בידי מחבלים לנגד עיניה, שבה קיי וילסון ליער בהרי ירושלים ושיחזרה את רגעי האימה. היא סיפרה איך בכוחותיה האחרונים הצליחה להזעיק עזרה כשחברתה הייתה מוטלת על האדמה: "הפניתי אליה גב. קשה לי עם זה"

כמעט חצי שנה חלפה מאז רגעי האימה בהרי ירושלים, כשמחבלים פלסטינים התנפלו ורצחו בדקירות סכין את התיירת כריסטין לוגן. חייה של חברתה, מדריכת הטיולים קיי וילסון, ניצלו רק במזל רב – אחרי שהייתה עדה למעשי הזוועה של הרוצחים. היום, בחלוף חמישה חודשים מאז שהייתה עקודה והמתינה למותה, היא שבה לזירה כאדם חופשי.

בקול רועד היא שחזרה את השתלשלות העניינים שהסתיימה, הרבה בזכות התושייה שגילתה, כשהיא בחיים. "הוא דוחף את הראש שלי ואני רואה את הסכין. אמרתי: מאמה מיה, הוא הולך לערוף לי את הראש. אז אני מחכה כבר לשמוע את ה'אללה אכבר'".

כשהגיעה בפסיעה איטית בדיוק למקום שבו נשחטה חברתה לנגד עיניה, היא גוללה בתיאור מצמרר את אשר אירע: "התנפלו עלינו. אני שומעת את כריסטין צורחת, וכשאני מסתובבת - אחד התנפל עליי והייתה לנו מין לחימה על הרצפה. הצלחתי לדקור אותו, בזמן שאחד מהם החזיק אותה עם היד על הצוואר עם להב באורך 30 סנטימטרים".

ככל שהזמן חלף, כך רק גברה האימה: "ניסיתי לחשוב מאוד קלינית: לא רצחו אותנו, אז ציפיתי שיאנסו אותנו. אבל הם לא נגעו בנו מינית. פתאום הבנתי שהם הולכים לחטוף אותנו ושבכל רגע נשב ביחד עם גלעד שליט", סיפרה וילסון.

כעבור זמן לא רב, החלו המחבלים לדקור את המדריכה ואת חברתה בכל חלקי גופן. "אני לא אשכח את הרגע שהוא שם יד על הלב ואמר - אנחנו טובים. אני האמנתי להם", היא הודתה – בזמן שבמרחק חמישה מטרים בלבד ממנה, נרצחה חברתה. "הוא דקר אותי בגב ושבר לי את הצלעות. נפלתי על הצד וראיתי אותו רוצח את כריסטין. אמרתי לעצמי שאולי יש לי צ'אנס ושאני אשחק אותה מתה, אז עשיתי כמו שעושים בסרטים - אבל השארתי את העיניים פקוחות כדי לדעת מה קורה".

"שמעתי ציפורים שרות עם הצרחות של כריסטין"

למרבה מזלה, הצליחה וילסון להעמיד פני מתה - בקור רוח יוצא דופן. "הם עשו וידוא הריגה ואז הוא דקר אותי בחזה. אני לא יודעת איך, אבל לא זזתי. אלוהים נתן לי כוח לא להוציא קול. הם חשבו שאני מתה והסכין פספסה את הלב שלי בארבעה מילימטרים".

בעודה מוטלת פצועה על האדמה, בזמן ששמעה את חרחורי הגסיסה של חברתה, הבחינה וילסון כי המחבלים עזבו את המקום – והחליטה לנסות להגיע לכביש בכוחותיה האחרונים כדי להזעיק עזרה: "שמעתי ציפורים שרות יחד עם הצרחות של כריסטין. הפניתי אליה גב. קשה לי עם זה", היא סיפרה בקול חנוק.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת