רות חשין מדברת על מות בנה שניאור בתאונה

אף אחד לא הופתע כמה מהר חזרה רות חשין לעבודה אחרי מותו של בנה שניאור חשין בתאונת פגע וברח מחרידה. "אני לא רוצה לדעת על המשפט, זה לא יחזיר לי את שניאור, לא יחזיר לי את הילד שלי", היא אומרת ומסרבת לדבר על טל מור, הנהג הדורס

איש מהסובבים את רות חשין לא הופתע כמה מהר היא חזרה לעבודה אחרי מותו של בנה שניאור חשין בתאונת פגע וברח מחרידה. לא לחינם, כנראה, מכנים אותה אשת הברזל של ירושלים.

רות חשין נסדקה אבל לא נתנה לעצמה להישבר. חודש וחצי אחרי שאיבדה את בנה שניאור בתאונת פגע וברח כשרכב על אופניו, רות חשין חזרה להילחם על ירושלים. רות חשין תמיד הייתה קצת אחרת.

דור שביעי בירושלים, נצר למשפחת סלמון המפורסמת, ממייסדות חברת טבע, אחת הנשים העשירות בישראל ואשתו של שופט בית המשפט העליון, בקלות יכלה להישען לאחור ולהינות מהחיים הטובים.

אבל היא חיפשה ייעוד ומצאה אותו לצידו של טדי קולק. אי שם בשנות השישים, כשראש העיר האגדי הבין שלא יוכל לסמוך על תקציבי המדינה כדי להגשים את חזון העיר המאוחדת הוא הקים קרן תרומות.

חשין למדה ממנו איך לגרום ליהודי העולם לפתוח את הארנק וגייסה מהם מיליונים. בדרך, חוללה בעיר מהפך. אין חלקה טובה בעיר שמאחוריה לא תמצאו את קרן ירושלים. אצטדיון טדי, מוזאונים בעיר, הגינות הציבוריות, הסינמטק, פעילויות החינוך וזו רק רשימה חלקית.

כמו שנאמר במגזין דה-מרקר, שבחר ברות חשין עכשיו לאחת ממאה האנשים המשפיעים לטובה במדינה - אם לציבור החופשי יש עוד מה לחפש בירושלים, זה לא מעט בזכותה.

הסיבה שרות חשין כל כך משפיעה על ירושלים, היא כי עיריית ירושלים עסוקה בהרבה מאוד דברים אחרים והממשלה במדינת ישראל, אין לה מספיק משאבים ואנרגיות לדאוג לדמותה של ירושלים כעיר בירה שיש בה גם מה לתת לכל התושבים במדינה, לא רק עיר חרדית, לא רק עיר ענייה, לא רק עיר של הרבה מאוד פילוגים.

נשארה לבד בעיר המתחרדת

בשנים האחרונות חשין נשארה כמעט לבד בעיר המתחרדת. מבטיחה להיות האחרונה שתכבה האור. אבל העובדה שגם הניסיון שלנו לסייר השבוע במחוזות ילדותה ברחביה מסתיים בתקרית עם הדיירים החדשים של השכונה. גם זה לא מרפה את ידה.

היא טיפוסי ירושלמי. אישה חזקה, כבר אמרנו, אישה שמסרבת להרים ידיים בזמן שכולנו כבר התקפלנו לשפלה. תל אביב הרי עיר מקסימה. אבל הנשמה של העם היהודי והנשמה של מדינת ישראל באה מירושלים.

חשין ממעטת להיחשף. גם הפעם התלבטה ובסוף נאותה להתראיין, כן, למען התרומות לירושלים. מכל אלפי הפרוייקטים של הקרן ביקשה דווקא לקחת אותנו למעון לנשים מוכות שקרוב במיוחד ללבה ולו היא גם תורמת מכיסה הפרטי.

לא רוצה לדעת על המשפט נגד הורג בנה

בכל זאת בשנה שעברה חשבה שהגיע הזמן לפרוש. האחריות הכבידה. גם הגיל - 73, עשה את שלו. אבל אז קרה האסון וטרף את כל התכניות. בסופו של דבר היא גילתה שהיא זקוקה לירושלים
לא פחות ממה שירושלים זקוקה לה.

היא אומרת שלא חשוב לה בכלל לעקוב אחרי המשפט. "אני לא רוצה לדעת על המשפט, זה לא יחזיר לי את שניאור, לא יחזיר לי את הילד שלי. וחשוב לי למצוא דרך של כבוד להנציח אותו", היא אומרת.

"אני לא רוצה לחשוב עליו", היא אומרת על טל מור, שדרס את בנה למוות. "לא רוצה לדבר עליו. אין נחמה. אין שום נחמה. זה כאב שאתה הולך איתו ו... מתרגל לחיות איתו. זה הכול".

רוצים לקבל עוד עדכונים שוטפים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק