תגלית עתיקה: נחשפה מערה תת-קרקעית מרהיבה בת 2000 שנה

מערה תת-קרקעית מלאכותית מרהיבה מתקופת בית שני, הגדולה ביותר בישראל, נחשפה בבקעת הירדן במהלך חפירות של החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה. במערה נתגלו גם חריטות שונות ובהם סימני צלב, ולפי ההערכות ייתכן ומדובר במנזר קדום. "יתכן ומדובר באתר ושמו 'גלגלה' המופיע במפת מידבא ההיסטורית", סיפר החוקר

מערה תת-קרקעית מלאכותית מרהיבה מתקופת בית שני, הגדולה ביותר בישראל, נחשפה בבקעת הירדן במהלך חפירות של החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה. פרופ' אדם זרטל שעמד בראש צוות החופרים מעריך כי מדובר במערה ששימשה בתקופה הרומית כמחצבה גדולה, יחידה מסוגה.

במערה נתגלו גם חריטות שונות ובהם סימני צלב, ולפי ההערכות ייתכן ומדובר במנזר קדום. "השערת העבודה שלנו היא שייתכן ומדובר באתר ושמו 'גלגלה' המופיע במפת מידבא ההיסטורית", סיפר פרופ' זרטל.

המערה הענקית יוצאת הדופן משתרעת על פני שטח של כארבעה דונם - אורכה כ-100 מטרים ורוחבה כ-40 מטרים, והיא נמצאת כארבעה קילומטרים צפונית ליריחו. מדובר במערה הגדולה ביותר שנחפרה בידי אדם שנתגלתה בישראל.

"זהירות: המערה מכושפת"

סיפור מציאת המערה עטוף בלא מעט מסתורין. "כשהגענו לפתח המערה הגיעו שני בדואים מהאזור ואמרו לנו לא להיכנס למערה מכיוון שיש עליה כישוף ושחיים בפנים צבועים וזאבים", מספר פרופ' זרטל. כשנכנס עם עמיתיו פנימה, גילה לתדהמתו מבנה ארכיטקטוני תת קרקעי מרשים הנתמך על ידי 22 עמודי ענק.

על העמודים נתגלו 31 סימני צלב, חריטה המזכירה את הזודיאק (גלגל המזלות), אותיות ברומית וכן חריטה שנראית דומה לנס הלגיון הרומי. עוד נתגלו על העמודים גומחות ששימשו להצבת נרות שמן וחורים שבהם ניתן היה לקשור בהמות, שנשאו ככל הנראה את אבני החציבה החוצה.

גובה המערה כיום הוא כשלושה מטרים, כשגובהה המקורי היה כארבעה מטרים ולדבריו של פרופ' זרטל, על פי ממצאי הקרמיקה שנמצאו והחריטות על העמודים, הוא יכול לתארך את המערה סביב שנת אפס לספירה.

"השימוש הראשי של המקום היה מחצבה, שפעלה במקום במשך 400-500 שנים. אך הממצאים האחרים שמצאנו בהחלט נוטעים את הרושם שהמקום שימש אולי גם למטרות אחרות כגון מנזר, ואולי אף היה מקום מסתור", אמר פרופ' זרטל.

המפה הקדומה ביותר של ישראל

השאלה העיקרית שעלתה עם מציאת המערה הייתה מדוע לחפור כלל מחצבה מתחת לאדמה. "כל המחצבות שאנחנו מכירים הן מחצבות עיליות", אומר החוקר. "ברגע שחוצבים לתוך האדמה צריך להשקיע מאמץ ניכר רק בכדי להעלות את האבנים הכבדות לפני הקרקע ואילו במקרה הזה חפרו מערת ענק והשאלה היא - למה?".

את החוט האפשרי לפתרון התעלומה מוצא פרופ' זרטל ב"מפת מידבא" המפורסמת. מדובר במפת פסיפס מהתקופה הביזנטית שנמצאה בשטח ממלכת ירדן, שהיא המפה הקדומה ביותר של ארץ ישראל. במפה משורטטים ירושלים ואזור הבקעה בדיוק רב ומופיע אתר בשם גלגלה ולידו הכתובת ביוונית DODEKALITOL שמשמעותה-12 האבנים.

האתר ממוקם במרחק דומה למרחק שמרוחקת המערה מיריחו. על פי המפה מצויה ליד האתר כנסייה וליד המערה מצויות שתי כנסיות קדומות. לדבריו של פרופ' זרטל, עד היום ההנחה הייתה שמשמעות הביטוי "12 האבנים" התייחסה לפסוקים בתנ"ך המתארים את 12 האבנים שהניחו בני ישראל בגלגל, אולם ייתכן והכתובת תיארה גם את המחצבה שהוקמה במקום שבו זיהו אותו הביזנטים.

"אם הנחת העבודה שלנו נכונה, אז הזיהוי הביזנטי של המקום כ'גילגל' המקראי נתן למקום את הקדושה הנחוצה. משום כך הקימו מחצבה דווקא שם ודווקא מתחת לאדמה", סיכם פרופ' זרטל את הגילוי המרעיש.