מסע מתחת למים אל מלחמת העולם ה-2

ספינה בריטית עם אמצעי לחימה שהיו אמורים גם להגן על ארץ ישראל מפני הנאצים, הופצצה לפני 70 שנה ושקעה למצולות. עשרות שנים היה מיקומה בגדר סוד. כתב חדשות 2 ביקר בה מתחת למים - וגילה אוצרות של ממש

יש הרפתקאות שאתה נרגש לקראתן במיוחד. בעיקר כשהן מגובות בקלישאה "המקום בו הזמן קפא מלכת". מיד ניקח אתכם לשם, לאוצרות המפתיעים האלו שבעומק הים. אבל קצת סבלנות, עוד לפני כן: שיעור היסטוריה קצר.

מלחמת העולם השנייה, המלחמה הרצחנית ביותר שידעה האנושות. קורפוס אפריקה של הצבא הנאצי, בפיקודו של גנרל פילדמרשל ארווין רומל, שועט לו מזרחה. היעד הסופי - כיבוש ארץ ישראל, וגם חיסול היהודים היושבים בה.

במצרים מחכה לו הארמיה השמינית של כוחות הברית בפיקודו של הגנרל אלן גורדון קנינגהם, כוח שצריך אספקה בדחיפות. לצורך כך יוצאת לאזור שיירת ספינות ועליהן ציוד רב. לאחת הספינות קוראים "טיסטלגורם" - משרוקית כחולה בגאלית.

שתי פצצות הורידו את הספינה למעמקים

רק שנה לפני כן, באפריל 1940, היא הושקה. היא הספיקה לצאת לשלושה מסעות בלבד. למסע הרביעי שלה יוצאת הטיסטלגורם ב-2 ביוני 1941, מגלזגו. שני מפציצים נאציים מסוג היינקל 111,
יוצאים מהבסיס שלהם בכרתים בעקבות מידע של המודיעין הגרמני, האבוור, שמדבר על כך שכאן, באזור הזה, נמצאת ה"קווין מרי", ספינת ענק אזרחית שהוסבה לספינת אספקה ועליה כוחות גדולים של חיילים.

אלא שהמשימה של הגרמנים נכשלה, והספינה לא נמצאה. אבל אז, אחד המפציצים מגלה שיירה גדולה של ספינות הברית. הוא מזהה את הספינה הגדולה שבשיירה, ומפציץ אותה בשתי פצצות מדויקות.  באוקטובר 1941, באחת וחצי בלילה, הטיסטלגורם יורדת אל המצולות. תשעה מאנשי הצוות נהרגו.

יותר מעשור שכבה הספינה במצולות, עד שהגיע חוקר הים הנודע ז'אק איב קוסטו, שיצא לחפש אותה. בצילומים הנדירים האלה מאמצע שנות החמישים, יורד קוסטו לעומק של שלושים מטרים, שם הוא מוצא אביזר מתכת שנראה כמו פעמון. הוא מנקה אותו -  ומגלה שצדק. זו הטיסטלגורם.

אם חשבתם שהסיפור נגמר - טעיתם. איכשהו מיקומה המדויק של הספינה נשאר בסוד למשך ארבעים שנה נוספות. עד שבתחילת שנות התשעים מגיע לחפש אותה עוד מישהו. איש ים ישראלי פשוט בשם שמשון משיח.

"כלי שיט מתחת למים זה משהו שגובל בחרדת קודש"

מה משך אותך לחפש את האונייה, בעצם? "האדרנלין, אבויה", אומר משיח. "תראה, כלי שיט מתחת למים זה משהו שגובל בחרדת קודש".

"היה ים שקט לגמרי, בלי רוח. הגעתי, הורדתי מצוף עם חבל, ואת האקו-סאונדר (מד עומק). פתאום, באקו סאונדר עולה איזה מן גרף ענק כזה בצורה דרסטית, חד למעלה. נתתי הוראה לזרוק את המצוף. עצרתי, הורדתי עוגן, קפצתי למים עם ציוד הצלילה. ונעצרה לי הנשימה... לא ציפיתי לזה", מספר משיח. "אנחנו לא ידענו למה לצפות. פשוט כאילו... כאילו מכת קור כזאת... עליתי למעלה ואמרתי לחבר'ה: חבר'ה, זו הצלילה של החיים".

כמה חודשים לאחר מכן, למרות הניסיונות של משיח, הידיעה מתחילה להתפרסם. טיסטלגורם הופכת למוקד נחשק לצוללנים מכל העולם.

בבטן הספינה: ג'יפים וכלי נשק בני שבעים שנה

הצלילה הזאת היא צלילה שונה לגמרי. אנחנו מגיעים לפה, לאזור ההרוס, איפה שהמטוס ירה, ואז אנחנו שוחים מסביב לפה ואז שוחים בחזרה. זו אחת מהאוניות הטרופות המדהימות ביותר.

רואים את הציוד של המלחים שנעזב ברגע אחד, כשלא הייתה להם ברירה והם היו חייבים לעזוב. בדרך למטה אתה נזכר שספינה טרופה או לא, זה הים האדום, על שלל דגיו.  כשמעמיקים עוד, בדממה התת מימית, כשכל מה ששומעים הוא את הנשימות מבלון האוויר, לראש נדבקת אז מוזיקת סרטי מלחמות דרמטית. פס קול מדויק לרמזים הראשונים שרואים כבר על הסיפון: תותח, כננת העגינה, קרונות משא של רכבת או ארגזי פגזים ועליהם מוטבעת שנת ייצורם.

משם לבטן האונייה. כאן מגיעה ההפתעה האמיתית. הטנדרים של ויליס ובדפורד, מכוניות קשר, רובים, חלקי חילוף למטוסים ומגפי וולינגטון ארוכים ללוחמים. שורות של אופנועים, מצ'לס ובי-אס-איי, הצמיגים עדיין שחורים. אפילו אפשר לזהות את שם היצרן של המצבר. ציוד אספקה צבאי שנפל אל המצולות לפני כמעט שבעים שנה, ומחכה שם כל השנים האלה, בעומק של שלושים מטרים. כמו בניין בן עשר קומות - הפוך.

הטיסטלגורם היום היא סוג של מוזיאון: לא מסודר, לא מוסדר. רבים מהדברים שהיו בה כבר נשדדו. היא עדות לימים אפלים ממלחמה שלא נשכח, רק שהיום יוצאות מארובת הקיטור שלה בועות אוויר של צוללנים, ולחרטום שנקשר פעם להעברת אספקה בנמלים קושרים עכשיו את היאכטות של המבקרים.

יש הרבה בריטים שצוללים באיזור, וגם הרבה גרמנים, ולפעמים עולים גם גרמנים וגם בריטים באותה סירה, באותה הקבוצה, וכולם שמחים ומאושרים. ולנו רק נותר להגיד: תצללו, אל תילחמו.