שלושה מכתבים מעל הקבר של עופר

5 חודשים עברו מאז נהרג עופר בן ארי ז"ל מירי כוחותינו במהלך פיגוע בשער יפו, ואלמנתו ובנותיו מתקשות להתמודד. "מוזר לחשוב שהיום הזה הוא גם בשבילך. מוזר לחשוב עליך בצפירה, בשירים ובמילים", ספדו לו בנותיו ואלמנתו מעל קברו

משפחתו של עופר בן ארי ז"ל, שנורה לפני כחמישה חודשים בשוגג מירי של שוטרות מג"ב במהלך השתלטות על המחבלים שביצעו את פיגוע הדקירה בשער יפו בבירה, עלתה היום לקברו בהר המנוחות בגבעת שאול בירושלים. היום, חמישה חודשים אחרי, ניכר שבמשפחתו עדיין לא מעכלים. רעייתו ובנותיו ספדו לו מעל קברו ותועדו בהסכמתן על ידי צוות חדשות 2 Online.

לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

"הילדות שהשארת בצער נורא", אמרה בכאב אלמנתו של עופר, יפעת בן ארי. "אני מרימה עיניים אל-על, שישמע האל ויחיש ויפעל. החור שנפער שורף וצורב, איך נוכל להמשיך כשכל כך כואב? בכל שיר וזמרה יעלה לו דגלי, לבן ויפה וצחור ונקי. אנא אלי, תשלח מבשר טוב, מבשר שמחתי".

לאחר הפיגוע התברר כי בזכות תושייתו ואומץ ליבו של עופר, נמנע פיגוע גדול הרבה יותר. בן ארי ניסה לעצור את המחבלים הדוקרים, ושכחשב שנפצע, התרחק מעט מהמקום. כעבור מספר רגעים שב בחזרה, ואז הוא נפגע מהירי שכוון לעבר המחבלים.

מנע פיגוע גדול הרבה יותר. עופר בן ארי ז" (פלאש 90 , כיכר השבת)

"אני כאן בחושך יושבת לבד, הזמנים המאושרים כבר חלפו ואינם", כתבה גאיה, בתו הקטנה של עופר. "הפרחים שפרחו לי נבלו מעצמם. התחלות כה רבות השארתי בצד. איני פוחדת, אבא, אך נפשי עוד חולמת שתישאר כאן איתי לעוד רקע קט. אתמול שוב הופעת בחלומי, ביקשת לדרוש בשלומי. הושטת לי יד ולחשת: 'בתי, אם רק תחכי לי - אני אבוא שוב'".

"לנצח אזכור אותך ואמשיך בדרכך"

"מוזר לחשוב שהיום הזה הוא גם בשבילך", הספידה אופק, בתו הגדולה. "מוזר לחשוב עליך בצפירה, בשירים ובמילים. עברו כמעט חמישה חודשים בהם אני חיה בלעדיך, והחיים פשוט עוברים. הזמן לא נעצר. כולם ממשיכים בלעדיך. גם אני נאלצת להמשיך אבל עם מועקה קשה. השתניתי מאוד מאז שהלכת. גם בעקבות המוות שלך, וגם כי ככה זה, אנשים משתנים. אני לא הבנאדם שהייתי, וחבל שלא תכיר את האישה שאני גדלה להיות".

"אף אחד לא מבין למה שאני חושבת עליך או רואה תמונה שלך, עולה לי חיוך", הוסיפה. "אמא חושבת שאני לא לוקחת את הדברים שהיא אומרת עליך ברצינות וצוחקת עליך, ואנשים לא מבינים. אני צוחקת כי כל מה שנשאר לי זה הזכרונות שכולם מורכבים מצחוק אינסופי וחיוכים ואושר שלא נגמר. למדתי להעריך את האושר ואת הצחוק והשמחה. למדתי להוקיר רגעים כאלה - ולכן אני מרבה לצחוק ולשמוח עד כמה שאני יכולה. אבל בכל צחוק ישנו עצב: כל סרטון מצחיק שאני רואה אני חושבת כמה הייתי אוהב אותו וצוחק ממנו. כל בדיחה, או סתם משהו מצחיק שגאיה זרקה, אני כאילו יכולה לשמוע את הצחוק שלך מתגלגל".

עוד כתבה אופק כי: "יום הזיכרון זה היה היום הכי קשה בשבילי, היום בו אני משחזרת את הקיץ של מבצע צוק איתן ואת הפחד הנוראי. זה היה הקיץ שהשפיע עליי הכי הרבה, אבל כבר לא. כי השנה בצפירה אני אחשוב עליך. אשחזר את ההמתנה הבלתי נסבלת בבית החולים ואת ההודעה שקיבלנו. בסופו של יום הזיכרון אני אחייך ואצחק, כי בעקבות מותך למדתי להבחין כמה אני מאושרת ושמחה בחלקי. אז אמנם לא הכל מושלם, כי אתה לא יכול להיות פה, אבל אני יודעת שאתה מלמעלה מכוון את כל הדברים הטובים שקורים לי. אתה חי בתוכי ולנצח אזכור את זה ואמשיך בדרכך. אני אוהבת אותך ותמיד אוהב".