"זועקת את זעקת אחי, הוא לא רוצח"

לאחר פסיקת בית המשפט העליון להותיר את הרשעתו של רומן זדורוב על כנה, נחשפת לראשונה אחותו קסניה, שכותבת בפוסט מטלטל בפייסבוק: "הייתי בגילה של תאיר שהיא נרצחה והזדעזעתי. אחי לא עשה את זה, הוא מחוזק מהתמיכה בו בציבור. יש בידיי עדויות שבני נוער היו בזירת הרצח של תאיר"

זעקת האחות: לאחר ששלשום (רביעי) הרשיע בית משפט השלום את רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל לפני תשע שנים, אחותו קסניה נחשפת לראשונה - וקוראת לציבור לתמוך במאבק המשפחה להוכיח את חפותו.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

בפוסט מצמרר שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה, מספרת אחותו של זדורוב שהייתה נערה בת 14 בזמן ששמעה על הרצח הנורא של תאיר, שהייתה נערה בת גילה. "בעל כורחי נפלתי קרבן לחרפה המשפטית הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל, וכיום אני לראשונה אוזרת אומץ וזועקת את זעקתי המרה", היא כתבה.

"בחרתי להיחשף ברגע זה לראשונה בחיי, בעקבות הביזיון שהתרחש בבית המשפט העליון, עת נדחה ערעורו של אחי", הסבירה קסניה. "אני רוצה להודות בשמי ובשם רומן, אתו שוחחתי, לכל הפעילים, התומכים ואלפי האזרחים הטובים אשר מעלים את הנושא החשוב לדיון ציבורי. בזכותכם הוא לא נשבר".

קסניה, היום בת 23, מתארת כיצד חייה השתנו לפני תשע שנים, כשהייתה רק בת 14. "נחרדתי לקרוא כמו כולם, בהתאם להבנתי הבסיסית באותה תקופה, שנערה קטנה בגילי ממש, פרח טהור, נשחטה למוות בתוך כותלי בית הספר בו היא למדה. לנערה המקסימה הזו, בתם של אילנה ושמואל היקרים, לא הגיע לסיים את חייה בתוך תא שירותים קטן, מתבוססת בדמה, מותירה אחריה סימני אלימות קשים ומאבק אמיץ על חייה".



קסניה מסבירה כי החלטת בית המשפט העליון המקוממת - כך לטענתה - הובילה אותה לשבור שתיקה בת 9 שנים. "אני כלל לא הייתי אמורה לשלם מחיר על המקרה האיום הזה. הייתי אמורה לקרוא על כך בתקשורת, להתעצב כמו כולם, לגלות סולידריות, לאבד חלק מתמימות הנעורים ולהמשיך הלאה. עם זאת, בעל כורחי נפלתי קרבן לחרפה המשפטית הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל וכיום אני לראשונה אוזרת אומץ וזועקת את זעקתי המרה. אם לדייק, אני זועקת את זעקת חפותו של אחי, כמו עשרות אלפים רבים בכל רחבי מדינת ישראל".

"הצדק בולט לעין ודבר לא נעשה"

"אני גאה להיות אחותו הקטנה של רומן זדורוב", מדגישה קסניה בראש ובראשונה. "אחי הוא קרבן של נסיבות איומות, אשר הובילו לכך שהוא יואשם ברצח המחריד של תאיר ז"ל". קסניה אמנם מנסה לשמור על איפוק בדבריה, אך לא מצליחה להימנע מלהניף אצבע מאשימה על האחראים לדעתה, למחדל.

"האדם התמים וטוב הלב, שרק חודשיים לפני כן חבק לראשונה את בנו הבכור והפך לאבא, נכשל במבחן האופי במהלך חקירה משטרתית מוטה, שקרית ומניפולטיבית, והגיש את החופש שלו ברגע של חולשה לחוקרים סוררים אשר התעללו בנפשו ימים ארוכים. הם שיקרו לו לגבי ראיות ש'מצאו', מנעו ממנו צרכים בסיסיים ותיאמו גרסאות והתאמות כדי לקשור את אחי העדין לרצח הנורא".

"כל מי שנחשף לחומר הראיות, שנגיש וקיים בשפע ברחבי האינטרנט, עד חוט השערה תרתי-משמע, חש במקרה הטוב צביטה בלב. מחריד לגלות, כבני אדם, שהצדק בולט לעין זמן כה רב ושום דבר לא נעשה. מה זה אומר עלינו כבני אדם? מה זה אומר עלינו כמדינה? האם קיים אדם בישראל שחקר ובדק לעומק את כל חומרי החקירה ויכול להוכיח לי ולכל עם ישראל שיש ראיה שמציבה את אחי ולו לרגע בזירת הרצח? ראיה אחת? אפילו לפרקליטות אין את זה! ומה אנשי החוק עשו עם מה שנמצא בזירת הרצח? אתם יודעים את התשובה כבר".



בדבריה מתארת קסניה גם את המחיר הכבד ששילמו שתי המשפחות, משפחתה שלה - ומשפחת ראדה, בעקבות הרצח. "את הנזק הרב שהצטבר במהלך השנים שום הון שבעולם לא יוכל לכסות. שילמנו בכסף, שילמנו בבריאות, שילמנו בילדות, שילמנו בלכידות משפחה, ואנו בכל יום מחדש משלמים מחיר נוסף. סיוט שאינו נגמר. אני ממררת בבכי ברגעים אלה, כי פתאום כשאני כותבת בכאב רב מתבהרת לי המשמעות של דבריי- המערכת כולה פועלת כנגד חשיפת האמת ורק אתם, האזרחים הפשוטים, יכולים לסייע לאחי אם כל אחד מכם יזעק את זעקתו".

"זיכוי היא מילה גסה בישראל"

את דבריה מסיימת קסניה בקריאה לאזרחי ישראל, לסייע לה ולמשפחה להוכיח את חפותו שלך אחיה. "בשם הצדק, בשם האנושות, המעט שאני רוצה לבקש מכל אחד מכם זה לחקור בעצמכם, בכל דרך אפשרית, את תהליך קבלת ההחלטות מרגע מעצרו של אחי ועד להפללתו המקוממת. אני זועקת בכאב את האמת של אחי, כיוון שכלו כוחותיו. אני זועקת את זעקתה של אילנה ראדה, אמה של המנוחה, שבעצמה חקרה והבינה שלאחי אין שום קשר, ולו מקרי, לרצח בתה. אני זועקת את הצדק בשמה של המנוחה, אשר ודאי מתהפכת בקברה למעלה מתשע שנים".

"אני רק אוסיף שכדי להשיב את אמון הציבור במערכת המשפט של מדינת ישראל, ראוי ביותר לבחון לעומק מקרים מסוג זה, על מנת להבטיח כי מדינת ישראל לא מפקירה אזרחים חפים מפשע. היום זו הצרה שלי, מחר זו הצרה של מישהו אחר. אני מביטה בקנאה בפרויקט החפות בארצות הברית. למעלה מ-300 בני אדם זוכו זיכוי מלא מאשמה עקב בדיקות דנ"א שנעשו שנים רבות לאחר שהורשעו. 18 מהם היו על סף הוצאה להורג. ומה קורה במדינת ישראל? 98 אחוזי הרשעה! זיכוי היא מילה גסה. עשרות אנשים חפים מפשע מבחינה סטטיסטית יעבירו גם את הלילה הזה מאחורי סורג ובריח".



"יש לי עוד המון חלומות להגשים בחיי, ואני מלאה בתקווה גדולה שיתממשו", היא מוסיפה. "אשתף אתכם בחלום הכי גדול שלי, חלום בו רומן, בני משפחתי ואני ניצבים מחובקים אל מול המצלמות, מחייכים מאוזן לאוזן, גאים, נרגשים, נוצרים רגע היסטורי בליבם וזיכרונם של אזרחי ישראל- מציגים לראווה את סמל החירות לה ראוי כל אדם בישראל אשר כפיו נקיות".