השר לשעבר יוסי שריד הלך לעולמו בגיל 75

העיתונאי, הסופר והפוליטיקאי יוסי שריד נפטר, והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. שריד, שכיהן בעבר כשר החינוך והשר לאיכות הסביבה ואף שימש כיו"ר האופוזיציה, נחשב במשך עשורים רבים לאחת הדמויות הבולטות בשמאל הישראלי, ועם תום כהונתו בכנסת פרסם ספרים ביוגרפיים והיסטוריים

השר לשעבר יוסי שריד הלך הערב (שישי) לעולמו בגיל 75. צוות מד"א הוזעק הערב לביתו לאחר שאיבד את הכרתו, וביצע בו פעולות החייאה במשך יותר משעה, אך נאלץ לקבוע את מותו. שריד, שכיהן בעבר כשר החינוך והשר לאיכות הסביבה ועסק גם בעיתונאות ואף בכתיבת שירים, הותיר אחריו את אשתו דורית ושלושה ילדים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

שריד נולד באוקטובר 1940 ברחובות. בצבא שירת בחיל התותחנים וככתב צבאי, ולאחר מכן למד סוציולוגיה ומדע המדינה וסיים תואר ראשון ושני בתחומים אלו. בהמשך החל לעבוד כעיתונאי ואף פרסם ספר שירה. בשנות ה-2000, במקביל לסיום הקריירה הפוליטית, פרסם שריד מספר ספרי שירה, הגות והיסטוריה, ואף תיעד את החלמתו מניתוח הוצאת גידול מהמוח.

בשנת 1974 נכנס שריד לכנסת מטעם סיעת המערך (שהפכה לימים למפלגת העבודה), ובהמשך עבר למפלגת מרצ על גלגוליה השונים ואף עמד בראשה. שריד כיהן ברציפות עד לשנת 2006, ונחשב לאחד הסמנים השמאליים של הפוליטיקה הישראלית. ב-1993 מונה לראשונה לתפקיד שר בממשלת רבין, והמשרד לאיכות הסביבה הופקד בידיו עד לשנת 1996, אז עלה הליכוד לשלטון. בשנת 1999, עם הקמת ממשלת ברק, מונה שריד לשר החינוך, אך לאחר כשנה התפטר בעקבות סכסוך בין מפלגת מרצ לש"ס.

בכנסת ה-15, לאחר שנבחר אריאל שרון ז"ל לראשות הממשלה, אף שימש שריד כיו"ר האופוזיציה למשך כשנה וחצי. במהלך השנים שימש גם כחבר וכמשקיף בוועדת החוץ והביטחון, והשתתף בעבר בגיבוש פתרונות לסוגיית גיוס החרדים.

בהלוויית שולמית אלוני, 2014 (עזרי עמרם, חדשות 2)

"לא יהיה שלום מבלי שירושלים תחולק"

במהלך שנותיו הרבות בכנסת נחשב לאחד הפעילים הבולטים נגד השחיתות, ובתחילת דרכו אף שיתף פעולה עם הח"כ הצעיר אהוד אולמרט, שלימים הורשע בשוחד. כמו כן, פעל שריד רבות למען תהליך השלום - הן עם הפלסטינים והן עם סוריה - ולמען הגדלת תקציבי התרבות.

שריד טען במשך שנים רבות כי הסכם אוסלו השנוי במחלוקת "הוא המהלך המדיני הכי חשוב שעשתה ישראל מאז ומעולם. ההסכם היה הכרח המציאות הזאת, והכרח לא יגונה אלא יבורך". שריד הדגיש, בטור מיוחד שכתב לחדשות 2 במלאת 20 שנה להסכם טען שריד כי "צריך להתברך בו, אם כי נפלו בו גם שגיאות. השגיאה החמורה מכולן - בכייה לדורות - היתה בהשארת כל ההתנחלויות על מקומן. כך נוצרה האשליה, שניתן יהיה גם בעתיד לאכול את מרורי המתנחלים ולהשאיר את ארץ ישראל שלמה".

כמו כן דגל שריד בחלוקת ירושלים: "לירושלים לא תהיה תקנה אלא אם כן היא תצדיק את שמה שיצא למרחוק כעיר השלום. ולא יהיה שלום מבלי שירושלים תחולק", אמר בעבר שריד בריאיון לחדשות 2. "בפועל היא כבר מחולקת - זה לא רעיון מוזר שהגיתי. העיר מעולם לא הייתה מחולקת כפי שהיא עכשיו". על פי חזונו של שריד "ירושלים המערבית תהיה בירת ישראל והמזרחית - בירת פלסטין ויהיה בה מקום לכל סוגי התושבים", והעיר העתיקה תהיה נתונה לנאמנות בינלאומית.

"בפועל ירושלים כבר מחולקת". שריד (יח"צ)

"פעם מתתי, הרגשתי תחושה של יציאת הנשמה"

שריד, חילוני גמור, סיפר בעבר כי בניגוד לאמונתו הוא חווה מוות קליני. "פעם מתתי, הייתי מת, כבר לא הייתי פה", הוא אמר ברצינות גמורה בריאיון לבני בשן בגל"צ בשנת 2013. "אני זוכר שנסענו כל המשפחה במכונית, אני זוכר את הילדים האומללים שלי יושבים מאחור ובוכים על אביהם שמסתלק".

"הרגשתי חולשת דעת", הוא תיאר, "הרגשתי פרץ חום עצום ופתאום הרגשתי שאני מתקומם, מתעופף מעלה מעלה והרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה. בנשמה מעופפת התבוננתי על פני הכדור וראיתי את משפחתי שממשיכה לנסוע באוטו כי אשתי שמה את פעמיה לבית החולים תיכף ומיד".

"לא תלוו אותי בדרכי האחרונה? כאילו בדרכי הראשונה - ליוויתם"

באוקטובר האחרון חגג שריד יום הולדת 75. "'רשמתי' ולא 'חגגתי', כי במשפחתנו חוגגים רק לילדים", כתב ביום הולדתו בטור דעה בעיתון "הארץ". המילים בהן בחר ביום הולדתו האחרון מקבלות עתה משמעות נוספת ונראות כחשבון נפש ממש, מספקות הצצה לעולמו הפנימי.

 "בגילי, אני פטור מחשבונות של רווח והפסד. מה שצברתי - שלי, מי ייקח ממני את אשר לי; ומה שהחמצתי - כבר מאוחר להשיג. בשלב זה של חיי, דבר לא יזיק ולא יפגע בי. אפילו נגדי לא תוכלו עוד להצביע. על כן, חבל על המאמץ הספונטני־מאורגן וממומן, אל יטרחו מתנגדי ברוב תגובותיהם המחזקות את ידי: אני מקומם, סימן שאני עדיין חודר. ומה תעשו לי; לא תלוו אותי בדרכי האחרונה? כאילו בדרכי הראשונה - ליוויתם".

באותו מאמר מביט לאחור אל חייו הפוליטיים: "לא כל מה שעשיתי ואמרתי ב-40 שנות פוליטיקה היה נכון; הלוואי שכך היה. אך דבר לא היה כה מביש עד שהסתגרתי בביתי. אני מסתכל אחורה בלי זעם, בלי חרטות; אך גם בלי געגועים. במשפט היפה הזה ניתן להשתמש בנקרולוגים הצנועים שייכתבו עלי".

הוא מדבר על משפחתו, וגם על חיים ומוות: "אשרי: ממשפחתי באתי ואליה שבתי, ורק בפניה אני נותן דין וחשבון. ואם, לפעמים, אני נשמע לכם נרגן - זה לא בגללי, זה בגללכם. לא תמיד אנחנו מבינים את מצבנו, לא תמיד כולנו יודעים איפה אנחנו חיים, ומתים".