המאבטח של רבין משחזר לראשונה את ערב הרצח: "קפצתי על יגאל עמיר, הצמדתי אקדח לראשו"

הוא בכלל לא היה אמור להיות באותו ערב בכיכר, אבל מצא את עצמו מגן על ראש הממשלה רבין בתום עצרת השלום. אחרי שירדו במדרגות, נשמעו לפתע היריות שרצחו את ראש הממשלה - ושינו לתמיד את חייו של המאבטח א': "קפצתי על יגאל עמיר והצמדתי אקדח לראשו. בראש חשבתי איך נכשלנו. המקרה הזה יישאר איתי עד יומי האחרון". בלעדי

האיש ששמר על גבו של רבין חוזר ללילה הנורא ההוא: במשך 20 שנה הוא שתק וסירב לשתף במה שעבר עליו באותו לילה בו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בריאיון בלעדי, משחזר א', ששימש מאבטחו האישי של רבין והיה עמו בליל הרצח, את רגעי ההתנקשות ששינו את פני החברה הישראלית - ואת חייו שלו.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

"לא הייתי אמור להיות באותו ערב במקום, על פי התכנון הייתי אמור להישלח בערב למקום אחר, מספר א'. "בגלל שעניין אותי, חשבתי שיצטרכו סיוע, ידעתי שיהיו הרבה מאוד אנשים, שמענו על הפגנות מהימין שצפויות להיערך, ביקשתי להצטרף ואמרו לי שזה רעיון טוב".

הוא היה רק בן 23, בוגר יחידה קרבית, בחודשים הראשונים שלו כמאבטח אישים בשב"כ. דווקא הוא קיבל את התפקיד לשמור על הגב של ראש הממשלה יצחק רבין בעצרת ההיא. בתמונות מהעצרת נראה א' צמוד לרבין, ערני ומתוח.

"התחלנו את התנועה החוצה כדי לרדת מהבמה, שמעתי בקשר שמנסים לפנות את האנשים שהיו למטה. ראינו שיש מחסומים שחוסמים את כל עוברי אבן גבירול. ירדנו למטה במדרגות, אני עמדתי כמטר-מטר וחצי מאחורי המאבטח הצמוד. התפקיד שלי היה לסגור את החלק האחורי", הוא משחזר.

"כשהגענו למחצית גרם המדרגות ראינו מצד ימין המוני אדם מאחורי המחסומים, מבקשים להתקרב ללחוץ יד לרבין. הפנינו את תשומת לבנו לצד הימני, ואני זוכר בראש שחשבתי כל הזמן מה קורה אם עכשיו מישהו מהקהל הזה שולף אקדח. מה אני עושה?".

"תוך כדי, כשאנחנו קצת מתקדמים על המדרכה, פתאום שמעתי ירייה", שחזר א' את הרגע ההוא, לפני 20 שנה, בו השתנו חייו לחלוטין. "הפניתי את המבט שמאלה, ראיתי אדם עומד עם יד ימין מושטת קדימה, ראיתי את הגב שלו. הוא שלח את היד קדימה ואז הייתה עוד ירייה, ראיתי את ההבזק - ושם קפצתי עליו".

"הצמדתי לו את האקדח לראש וחשבתי אם לנטרל אותו"

"בדיעבד גם הייתה ירייה שלישית", הוא שב ומשחזר, "אבל בזמן שקפצתי לא זכרתי את זה. נתתי לו מכה על היד היורה בצד ימין ועם יד שמאל לפתתי לו את הצוואר. תוך כדי שאנחנו קורסים הוא ואני מעט אחורה ושמאלה, כשאנחנו בסוף מגיעים למצב שהוא כמעט שוכב עליי, אמרתי לעצמי - נכשלנו".



"על פי התרגולות, לפחות בשלב הראשון, אתה מנהל קרב מגע. הכיתי אותו באגרופים לכיוון הפנים, הוא השמיע קולות של כאב. הוא נשכב עליי, תפסו אותו שוטרים ויס"מ, ידיים, רגליים, הכל. שלפתי אקדח, דרכתי אותו על החגורה, ואז חשבתי אם לירות או לא לירות", הוא מספר, "הצמדתי לו את האקדח לראש וחשבתי על זה, יש מתנקש שירה לכיוון ראש הממשלה, צריך לנטרל אותו - אבל באותו רגע החלטתי לא לירות. הוא היה מנוטרל ולא היה לו אקדח ביד היו סביבנו אשים שהחזיקו אותו, הפכנו ואזקנו אותו, ומיד לקחו אותו ממני".

א' חש תחושת כישלון צורבת מאותו הערב - ומעניש את עצמו כבר 20 שנה: "אחרי כזה אירוע זה הרבה שעות של הלקאה עצמית, של מחשבות כמו 'לו הייתי מסתכל שמאלה שתי שניות או שלוש שניות לפני... לאחר מכן שפורסמה הקלטת ממש רואים אותנו מסתכלים ימינה ורואים אותי מחזיר את המבט שמאלה - ובום. עניין של שלוש שניות".

"למרות אמירות מבחוץ ששמעתי שהיה צריך לירות ביגאל עמיר, בוועדה שישבה ושחזרה איתי את מהלך הדברים נמצא שדווקא הקפיצה עליו, כפי שלימדו אותנו לעשות בדיוק בטווח הזה, הייתה הפעולה הנכונה. אם הייתי צריך לשלוף את הנשק ולירות - זו הייתה פעולה איטית יותר", הוא מסביר.

כשנודע שהרצח תועד, א' היה דרוך וחשש שמישהו יטיל עליו את הכישלון. "לראות את הקלטת הזאת והחשש שיהיה עיגול אדום סביב הראש שלי ויגידו - 'זה בגללו'". ועדת שמגר, שחקרה את הרצח, לא הצליחה למצוא מענה לשאלה אחת - מי צעק 'סרק סרק?' "אני לא שמעתי 'סרק סרק', אני שמעתי 'זה לא אמיתי, זה לא אמיתי'. אני זוכר ששמעתי את הצעקות האלה, זיהיתי את הקול של מי שאמר את זה. זה עניין שכנראה יישאר איתי".

"הרוצח חייך לי מול הפנים, זה הרגיז אותי כל כך"

20 שנה הוא לא דיבר, עכשיו הרגיש שהגיע הרגע. את הרוצח יגאל עמיר הוא פגש עוד פעם אחת נוספת - בבית המשפט, כששימש אחד מעדי התביעה. "היה לי קשה לראות אותו במשפט, הוא חייך לי מול הפנים וזה מאוד הרגיז אותי, כאילו שהוא אמר 'ניצחתי, אני על גג העולם'".

"האירוע ששינה את חיי לנצח". א' (חדשות 2)


הרצח שינה לא רק את המדינה. א' קובע בפסקנות שהרצח הזה שינה אותו - ואילץ אותו להתמודד לא פעם עם אתגרים ייחודיים: "הילד שלי סיפר לי שלימדו אותו שהמאבטחים ששמרו על רבין נכשלו ובגלל זה הוא נרצח, לא בגלל שהגיע מישהו וירה בו. נאלצתי לעמוד מול בני בן השבע ולהסביר לו שהמאבטחים באמת נכשלו - אבל שמי שרצח אותו היה אדם אחר. זה משהו שהותיר בי חותם עד היום - ובני כבר בן 15".

את השב"כ הוא עזב מזמן, היום הוא מתעסק בתחום שונה לגמרי מתחום האבטחה. הוא גר בתל אביב, עובר כמעט בכל בוקר בכיכר או בסמוך לה. באנדרטה לזכר רבין שמוצבת במקום הרצח, מופיע גם השם שלו: "יש שם מספרים ו-1 זה ראש הממשלה, 10 הוא הרוצח, ואני מספר 4. השם שלי מופיע שם בראשי תיבות. כשראיתי את זה, לא יכולתי להוריד את היד מהשם בשביל להסתיר אותו. האירוע הזה הוא אירוע שרודף אותך עד סוף ימיך. נראה לי שביום האחרון שלי זה יהיה הדבר שאני אחשוב עליו".