אזרחים של שום מקום

בישראל ישנם אנשים שאין להם רישום ולא תעודה מזהה, בודדים מהם אף מחזיקים דרכון של מדינה שלא קיימת יותר. להבדיל מהמסתננים שיש להם לאום רשמי ומוכר, מאות אזרחי ברית המועצות לשעבר חיים בישראל אך הם לא אזרחים של אף מדינה

אלכס הוא חור שחור ברשומות של משרד הפנים: בלי תעודת זהות ובלי מדינה. הוא נולד בברית המועצות בעיר שכיום נמצאת בשטחה של רוסיה.

משפחתו של אלכס היגרה ללטביה, שם פגשה אמו בגבר יהודי והשניים עלו ארצה. הוא הגיע לישראל לבקר אותם כשברית המועצות התפרקה. הדרכון הסובייטי הפך ללא רלוונטי והוא נשאר כאן תקוע - כבר 18 שנה. לא ישראלי, לא רוסי, ולא לטבי.

"אני רוצה שייתנו לי מסמך, אני רוצה לגור, כמו כולם לידי", הוא מתאר את מצבו הקשה. "אני רואה חברים שלי, יש להם הכל, תלוש, משכורת, ילדים, אני רוצה גם".

הנוהל במדינת ישראל קובע שבעשר שנים הראשונות לשהייתם בארץ הם נמצאים במצב זמני ביותר, של תייר, כשלמדינת ישראל יש את הזכות להרחיק אותם לכל מקום בעולם בלי שיש להם זכות להתנגד. למעשה הם נשארים כאן בלי זכויות ובלי ביטוח סוציאלי.

כמו אלכס ישנם עשרות נוספים, ביניהם גם שאדי אוואו שנולדה בחבל הארץ ספוג הדם של דרפור. בגיל שלוש נמצאה אוואו חבוקה בזרועותיה של אמא המתה על ידי אישה זרה, שאספה אותה ונמלטה לרואנדה.

לפני חמש שנים השתיים ניסו לחצות את המדבר ולהגיע לישראל, אך אימה המאמצת נורתה בדרך. אוואו חדרה לישראל לפני ללא תעודות. עד שמשרד הפנים יכיר בה כחסרת אזרחות היא לא רשאית לעבוד, לא לפתוח חשבון בנק ולא לקבל טיפול רפואי.

"אני מסתובבת ברחוב, לפעמים שמים בגדים בחוץ", היא מספרת על ההתקיימות היומיומית. "אני רואה בגדים זרוקים, אם אני רואה משהו נחמד- אני לוקחת. חברים עוזרים לי עם אוכל".

לפי תומר ורשה, עורך דין מומחה למעמד והגירה בישראל מדובר בקבוצה של עשרות עד מאות בני אדם הנמצאים במצב הזה. "הם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, יוצאי ברית המועצות לשעבר, שהאיחוד התפרק והם נותרו ללא אזרחות וללא מעמד, ובקבוצה שנייה מדובר באפריקאים שבשל נסיבות חיים קשות מצאו את עצמן ללא מדינה שמכירה בהם או לוקחת עליהם אחריות".