מנהל ברשות האוכלוסין שם קץ לחייו לאחר שהואשם בגזענות

לפני ימים אחדים פורסם פוסט בפייסבוק של אישה שהאשימה אותו בגזענות וטענה כי נקט כלפיה ביחס מפלה. אמש, דקות לפני שירה בעצמו פרסם פוסט משלו שבו כתב: "שמי, אותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לתואר הקשה ביותר שניתן היה לחשוב עליו בהקשר אליי – גזענות"

"לא יכול יותר להתמודד" (פייסבוק)

מנהל ברשות האוכלוסין שם אתמול (שבת) קץ לחייו, ימים אחדים לאחר שפורסם בפייסבוק פוסט בו טענה אישה כי הופלתה וזכתה ליחס גזעני בשל צבע עורה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אמש, דקות לפני שהתאבד בירייה הוא שלח הודעת טקסט לחברו הטוב, בכיר בשב"כ, וכתב לו: "אני לא יכול להתמודד עם זה יותר, משאיר לך את הדלת פתוחה. אני הולך להתאבד. תגיע אליי הביתה".

החבר מיהר להזעיק את מד"א ואת המשטרה אבל כשהגיעו זה היה כבר מאוחר מדי. הם מצאו את גופתו של האיש ועליה פצעי ירי, לאחר ששם קץ לחייו בירייה.

בפוסט שפרסם בפייסבוק זמן קצר מאוד לפני שירה בעצמו כתב האיש, בכיר לשעבר בשב"כ: "עד לפני יומיים חיי נראו כלקוחים מתסריט ורוד. בגיל 47 כבר אני גמלאי (שב"כ) אחרי כעשרים שנים של עבודה מרתקת, מאתגרת, מספקת. למדתי שלושה תארים באקדמיה (שניים במדע המדינה ואחד במשפטים). ראיתי חצי עולם. לאחר פרישתי השלמתי את התואר במשפטים, עברתי התמחות בפרקליטות מחוז תל-אביב, עברתי בחינות לשכה והתקבלתי לתפקיד מנהל לשכת רשות ההגירה והאוכלוסין בתל אביב. כל מה שרציתי - היה לי.

הפוסט שפורסם דקות לפני ההתאבדות (פייסבוק)

"לפני יומיים הגיעה גברת ללשכה על מנת לקבל שירות כלשהו. באותה עת סייעתי לאנשים נוספים. היא ביקשה את השירות באופן מיידי ומיד החלה צועקת כי אי קבלת מבוקשה זו גזענות. היום לפני 15 שנים נסוג צה"ל מלבנון. בדיוק היום. כמה סמלי. ביום הזה נכרתה ברית דמים ביני לבין אנשיי, אנשים עליהם פיקדתי בצד"ל, הם ובני משפחותיהם. שיעים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים.

"לפני כשנה הקמתי עם חברים טובים, מכל הדתות, גוף שקרא לשוויון בין כלל אזרחי המדינה, בדגש על המיעוטים, ושילוב בחברה ישראלית הומוגנית. והנה אותה גברת מאשימה אותי בגזענות. אמרתי לה שעד כאן. איני מוכן שתלך בכיוון הזה. לא אצלי בלשכה. יש תור לאימהות עם ילדים קטנים ועליה לעמוד בתור מקוצר זה ככל יתר האמהות. לא כל דבר שאינו ניתן לך כמבוקשך הוא גזענות. לא עזר דבר והגברת המשיכה לצעוק כי מדובר בגזענות.

"מאותו רגע החל הליך שראוי להילמד בכל בית ספר לתקשורת. לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד. לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן היטב (מפליא, הרי הגברת דיברה עמי עברית מעורבבת באנגלית) וכן מאמר במאמאזון, ריאיון אצל רפי רשף ופסטיבל תקשורתי שלם. לא עברו יומיים ולפוסט מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי. אני? גזען?

"כל פעילותי במשך כל שנות חיי נעלמה כלא הייתה ובמחי יד, או באבחת הבל פה של מי שנדרשה לעמוד בתור כמו כולם, פגה. המשתפים המשיכו, בזריזות של עושי מצווה, להמטיר את חיציהם. לא עוצרים ולו לרגע לשאול (האם גם העובדת הנזכרת וגם אני גזענים? כיצד זה הגברת בסוף קיבלה שירות לאחר שנעמדה בתור האימהות? מדוע לא עשתה זאת קודם?).

"איני מאשים אותם. גם אני הייתי מזדעזע למראה פוסט כזה ואולי גם אני הייתי מצקצק בלשוני ומשתף בצדקנות בלי לחשוב על ההשלכות. חבריי ומשפחתי תמכו. היה ברור לכולם שהגברת טעתה בבחירת המטרה. אך מכריי הם מעטים לעומת אלה שאינם מכירים ומיהרו לשפוט. שמי, אותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לתואר הקשה ביותר שניתן היה לחשוב עליו בהקשר אליי - גזענות.

"אני מבין שזו תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס על אותה אישה שעל פי תמונותיה נראה שכבר הצליחה להתגבר על אותה "מכה קשה" שחוותה. אני איני מצליח.
היו שלום!!".

דיסקין: "מקווה ש'מצקצקי הלשון' יעשו חשבון נפש"

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שהכיר היטב את המנהל שהתאבד כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "אני מכיר את ערכיו, את עשייתו למען שוויון וכנגד גזענות, ואת יושרתו של המנהל שהתאבד. אין תואר היכול לפגוע בו יותר מאשר "גזען". המתקפה האישית והתקשורתית עליו מבלי לרדת לשורש הדברים היא ממש מזעזעת. למעלה מ-6,000 שיתופים של הפוסט היו יותר מדי עבורו.

"אפילו הפוסט האחרון שלו מעיד על גדלות הנפש שלו. גם העובדה שכאשר הוא כותב את הדברים מדם ליבו, הוא מנסה להיות "שלם ומפויס" ולא לכעוס על האישה שהאשימה אותו ואפילו על מבקריו הרבים, אותם "יפי נפש" שחורצים גורלות בהבל פה אחד. אני מקווה לכל הפחות כי כאשר יתבררו העובדות אותם אנשים "מצקצקי לשון" יעשו עם עצמם חשבון נפש עמוק".

"אינני יכולה לחכות ליום בו אעזוב את המדינה"

בפוסט שפרסמה לפני מספר ימים כתבה האישה: "מסתבר שלא טוב להיות אימא שחורה במשרד הפנים הגעתי עם ילדיי ללשכת רישום האוכלוסין להוצאת דרכון לבני. במקום היה תור של כמאה אנשים. נעמדתי בסופו כשזוג צעיר עם תינוק בעגלה ניגש אלי ואמר שיש תור מזורז להורים שנדרשים להגיע עם תינוקות ללשכה. הם הפנו אותי לתור קצר בו עמדו כבר שתי נשים עם עגלות באומרם שהם הגיעו לפני כרבע שעה וכבר סיימו את ענייניהם.

לאחר שהשתיים שלפני טופלו ניגשתי לחלון וקיבלה את פני פקידה. הסברתי שמילאתי את הטפסים הנדרשים ושכל שעלי לעשות הוא לחתום על הטפסים בפני פקיד מורשה. תשובתה הייתה ״אז תלכי לסוף התור ותחכי כמו כולם". חשבתי שאולי היא לא ראתה את הילדים למרות שהתינוקת הייתה בזרועותיי, אז הסברתי שאני פה עם שלושה ילדים ושכרגע היא טיפלה בשתי נשים אחרות עם תינוקות. תשובתה: "3 ילדים 10 ילדים זה לא מעניין אותי. תלכי לסוף התור".

"סיפרתי למנהל שאני מרגישה שהופליתי בגלל צבע העור שלי וכל שאני מבקשת הוא שיתנו יחס שווה לכל האימהות האחרות שמגיעות למשרד. לא יותר, אך גם לא פחות. הוא אמר לי שאם אני מתלוננת על אפליה אז ש"אעוף לו מהפנים". כל זה קרה לפני עשרות אנשים. התאמצתי, באמת שהתאמצתי אבל הזלתי דמעה ועוד אחת ואולי עוד כמה בחשאי. הבן שלי, בן חמש, ניחם אותי התעצב וביקש לעזוב. לא עזבתי, המתנתי בתור עוד שעתיים.

"יש לי דרכון, גם לילדי. אינני יכולה לחכות ליום בו אעזוב את המדינה, כי כשנעצרתי ברחוב כי החזקתי בארנק רק רישיון נהיגה ולא תעודת זהות חשבתי שזה חד פעמי. וכששואלים אותי בסופר כל דקה איפה מחזיקים את הסוכר כי אישה שחורה בסופר חייבת לעבוד שם אז אפשר אולי להבין. אבל במשרד הפנים, המנהל. חברים תפיצו בבקשה אולי זה יגיע למישהו שאכפת לו".