שוטפים כלים - ומאוהבים בישראל: מי הם המתנדבים שעדיין נותרו בקיבוצים?

בשנות השבעים נהרו לקיבוצים בישראל רבבות מתנדבים מדי שנה - זרים מאוסטרליה, אירופה או אמריקה שמשאת נפשם הייתה לחלוב פרות, לקטוף תפוזים או לנקות את חדר האוכל. עם השנים התופעה הלכה ודעכה, אלא שכיום עדיין קיימים בקיבוצים צעירים לא מעטים שעזבו הכל, ובאו לעבוד עבודה קשה בקיבוץ

ארץ זבת חלב - ומתנדבים: חג השבועות הוא ה-חג של הקיבוצים - צורת ההתיישבות הייחודית רק לישראל, הקיימת למעלה ממאה שנה. בימים בהם המילה קיבוץ הייתה שם נרדף לעבודת כפיים מפרכת, חלוציות וציונות - הקיבוץ הפך גם לקיבוץ גלויות. זרים מכל רחבי העולם, מתנדבים שהגיעו לארץ מרצונם החופשי, הגיעו לתת יד במטלות הקיבוץ היומיומיות והמתישות: מעבודה ברפת וחליבה של הפרות, דרך חרישת השדות - ועד לשטיפת כלים בחדר האוכל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אותה תופעה של מתנדבים מחו"ל שהגיעו לקיבוצים בארץ הייתה רווחת מהתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, אז גבר מאוד העניין העולמי בישראל ועד סוף שנות התשעים של המאה הקודמת. צעירים רבים - יהודים ולא יהודים, היו מגיעים לכאן בעיקר מצפון ומערב אירופה לתקופה של כמה חודשים, במהלכה סייעו בעבודות הרבות בקיבוצים. בשנות השבעים היו מגיעים כ-12 אלף מתנדבים לישראל מדי שנה - והקיבוצים היו מוצפים בקוטפות תפוזים משוודיה, חולבי פרות מהולנד - ועובדי מפעלים מאוסטרליה ודרום אפריקה.

המצב הכלכלי שהחמיר בשנים שלאחר מכן וההסלמה במצב הביטחוני הובילו לצמצום דרמטי של התופעה, וכיום ניתן למצוא בארץ כ-300 מתנדבים בכ-30 קיבוצים שהגיעו לישראל ממדינות רבות - מאוסטרליה ועד אמריקה. אחד מהם הוא סנטיאגו גוטיירס, בן 23 מקולומביה - מדינה שצעירים ישראלים רבים מגיעים אליה לטיול שאחרי צבא.



את טיול ה'שחרור' שלו עושה סנטיאגו ברפת בקיבוץ עין גב שלמרגלות הכנרת: "אני קם כל יום מוקדם מאוד וחולב את הפרות ברפת של הקיבוץ. זו עבודה מאוד קשה, אבל למרות העייפות בסוף היום - הסיפוק הוא גדול", הוא מספר. סנטיאגו הגיע לישראל בימים האחרונים של מבצע צוק איתן - ולא הקשיב להורים שאמרו לו שזה מסוכן: "באתי לישראל כי רציתי לנסוע סביב העולם ולחקור אותו. זה אחד הדברים הטובים שעשיתי ושגורם לי להרגיש מבוגר ואחראי. בכלל, אני מרגיש שישראל גורמת לך להיות אדם טוב יותר".

החברים מהקיבוץ של פעם תחת איום הרקטות

ולא רק בדרום אמריקה דאגו - גם בדרום אפריקה. מייקל פאסן, בן 38 מיוהנסבורג, התנדב לפני 17 שנים בקיבוץ מגן שבמועצה האזורית אשכול - אזור שהיה נתון תחת מתקפה בלתי פוסקת כמעט של רקטות מרצועת עזה רק בקיץ האחרון. "עקבתי אחרי החדשות מישראל ודאגתי לחברים הרבים שלי שנשארו בקיבוץ", מספר פאסן. "אני זוכר את התקופה שעבדתי בקיבוץ בגינון, במטבח וגם בחדר הכביסה כאחת התקופות היפות בחיי".

אם יכול היה - פאסן היה חוזר לישראל. "באתי כשהייתי צעיר כי הייתי חייב חופש והתאהבתי. נאלצתי לחזור לדרום אפריקה בסופו של דבר, אבל אין לי ספק שאחזור. רציתי לשוב ולהתנדב, אבל אמרו לי שאני כבר מבוגר מדי", התוודה, "אבל אני בהחלט הולך להמליץ לבתי הקטנה לעשות את זה כשתגדל".

גם גרגו ואצי, בן 27 מהונגריה, שמע על מיזם ההתנדבות - ועובד בימים אלה ממש בחדר האוכל של קיבוץ עין גב כשוטף כלים מן המניין. ואצי אינו יהודי, אבל מחשיב את עצמו כזה - והגיע ממדינה שמתרחשים בה אירועים רבים על רקע אנטישמי בשנים האחרונות. "כשאני מספר לחברים ולקרובים שלי שאני עובד בישראל, הם שמחים בשבילי. אני מספר להם על חיי השיתוף בקיבוץ, על ארוחות הבוקר הישראלית שאני ויתר המתנדבים שהגיעו לקיבוץ אוכלים ביחד בכל יום לפני שמתחילים בעבודה. לשטוף כלים זה אולי די משעמם, אבל האנשים החמים והאווירה הייחודית למדינה הזו הופכים את זה לחוויה".

גם המתנדבים בעין גב חגגו עצמאות (חדשות 2)

בקיץ, ואצי צפוי לחזור לארצו אחרי חצי שנה של התנדבות בקיבוץ, אלא שיש לו כבר תוכניות אחרות: "אני מאוד הייתי רוצה להגר לישראל ולגדל את ילדיי בקיבוץ. אני בהחלט רואה את עצמי חי פה לתקופה ממושכת, רק צריך לבחור בין הקיבוץ לתל אביב, שגם אותה אני מאוד אוהב". בינתיים, הוא ממשיך לבלות בקיבוץ עם יתר המתנדבים מרחבי העולם שהגיעו אליו.

התאהבו בישראל - ואחד בשני

השמועה על מתנדבים מכל העולם בחדרי האוכל של הקיבוצים בישראל הגיעה אפילו עד המזרח הרחוק: אייקו הוסאקה היפנית הגיעה ב-1988 לקיבוץ רמת יוחנן הסמוך לקריית אתא. "עבדתי במטבח ואני זוכרת שהתושבים ממש התפעלו מהיעילות המפתיעה של המכונה לשטיפת הכלים. כנראה שזה מה שקורה שנותנים לשתי יפניות לתפעל את המכשיר", היא מתבדחת ונזכרת בימים היפים ההם.

כל הדרך מיפן לקיבוץ רמת יוחנן. אייקו הוס (חדשות 2)


כמו צעירים רבים אחרים, היא שמעה על מיזם ההתנדבות בקיבוצים בישראל דרך פרסומים בעיתון - ויום אחד פשוט מצאה את עצמה כאן והתאהבה. "עד היום אני נזכרת בימים היפים שעברו עליי בישראל, כאן מיפן הרחוקה. זו הייתה תקופה מופלאה".

ויש מתנדבים שהתאהבו לא רק בישראל - אלא גם בישראלים, והפכו את המדינה למדינתם. "לא ידעתי מה זה קיבוץ ולא מה זה יהודים", מספר עוזי שוויצר שכבר שנים אוסר על הסובבים אותו לקרוא לו הנס - השם שהעניקו לו הוריו בשוויץ. "בעיירה שהתגוררתי בה טיפחתי אג'נדה סוציאליסטית ושמעתי על אורח החיים הזה שמונהג בקיבוצים בישראל, ובגיל 20 הרגשתי שאני חייב לחוות את זה - והגעתי לכאן".

עוזי הגיע לקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל, שם פגש את תמר - עולה חדשה מצרפת. השניים התאהבו, הוא התגייר עבורה ושינה את שמו - ומאז, הוא והיא חיים באושר בקיבוץ שהפך להם לבית. "אנחנו מאושרים בקיבוץ עם המשפחה שהקמנו והנכדים שלנו. דור ההמשך שלנו לא צריך להתנדב, הוא כבר חי בקיבוץ - וימשיך את השושלת".