"אם היה מכשיר החייאה, ייתכן שנועם היה ניצל"

בעקבות מותו הטראגי של נעם משורר (12) בבית ספר בראשון לציון השבוע, אומרת לימור הירשברנד, שבתה בת ה-15 מתה בבית הספר לפני 5 שנים: "הלב מתכווץ מכאב על מוות מיותר שאולי היה ניתן למנוע". משרד הבריאות: לעודד הצטיידות והצבת מכשירי החייאה בבתי ספר

נועם משורר ז"ל (באדיבות המשפחה)

שלשום (שני) באמצע יום לימודים בבית ספר בראשון לציון, צנח לפתע נעם משורר בן ה-12 ומת. הסיבה, על פי הרופאים, הייתה ככל הנראה דום לב שבו לקה. "הוא היה בריא לחלוטין", סיפרה אמו, ענת, לחדשות 2 Online. "למיטב ידיעתי, כל הצוות החינוכי עשה ככל שביכולתו כדי לנסות להצילו אך לא הצליח. אם היה שם מכשיר החייאה אולי האירוע יכול היה להסתיים אחרת".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

לדבריה, "תמיד השאלה היא תוך כמה זמן מגיעים אל הנפגע. אני חושבת שמכשיר כזה זה היה יכול לעזור. אם זה יכול להציל חיי אדם - זה חייב להיות בבתי ספר ובכלל בכל מקום שבו יש ריכוזי ילדים. גם במתנ"סים".

לימור הירשברנד עברה מקרה דומה לפני כ-5 שנים, כשבתה בר, בת ה-15, התמוטטה בבית הספר. כשצוות הטיפול הנמרץ של מגן דוד אדום הגיע - לא נותר לו אלא לקבוע את מותה. "הלב מתכווץ מכאב ובכי על מוות מיותר שאולי היה ניתן למנוע", היא אומרת בצער בעקבות הידיעה על מותו של נועם משורר. "בכל פעם זה מחזיר אותי לימים ולתחושות ההם. היום אני מבינה שיש מה לעשות ואפשר לנסות ולהציל ילדים".

הירשברנד החליטה לנסות ולמצוא פתרון לסוגיה: לפני כשנה וחצי הקימה יחד עם בני שרביט את עמותת "הלב של בר" . יחד הם מנסים כבר זמן רב להעלות את המודעות ולדאוג שבכל מקום ציבורי יימצא מכשיר החייאה, על אחת כמה וכמה בבתי ספר.

"כשבתי נפטרה, ישבו אצלי אנשים ממשרד החינוך", מספרת הירשברנד. "הם הקימו ועדת בדיקה והסיקו מסקנות שאומרות שבבתי ספר מרוחקים ממרכזי בריאות חובה שיהיה מכשיר החייאה. איפה המסקנות האלו? מה עשו איתן? אני בטוחה שהן קבורות באיזו מגירה".

מכשיר החייאה (חדשות 2)

החוק מחייב מקומות ציבוריים להחזיק מכשיר החייאה - חוץ מבתי ספר

לאחר שהחלה לאסוף מידע על מקרים דומים, גילתה הירשברנד שבישראל ישנו חוק משנת 2008 המחייב מקומות ציבוריים שבהם שוהים יותר מ-500 איש להחזיק מכשיר החייאה, אלא שהוא לא נאכף מכיוון שעד לפני מספר חודשים לא תיקנו תקנות לחוק.

בעקבות פעילות של אנשי העמותה התקנות לחוק אושרו ובחודש הבא ייכנסו לתוקפן, אך פתרון זה הוא רק חצי הדרך. "הבעיה היא שבתי ספר אינם נכללים בחוק", מדגישה הירשברנד ומוסיפה: " הגשנו בקשה שירחיבו את החוק ויחייבו גם אותם להכניס את המכשיר".

מכשיר ההחייאה (דפיברילטור) הוא מכשיר ידני חצי-אוטומטי שכל עובר אורח יכול להפעילו ללא כל הכשרה מיוחדת. המכשיר גם נותן הוראות בקול ובשפה העברית ומסביר למשתמש מה לעשות עד להגעת הצוותים הרפואיים.

בר הירשברנד ז"ל (באדיבות המשפחה)

"ניסינו לפנות מספר פעמים אל משרד החינוך", ממשיכה הירשברנד, "אבל השר טרם נפגש עמי. נפגשתי עם האחראית על הבריאות במשרד חינוך והיא הביעה רצון לקדם את העניין". לדבריה, אף לא מסמך אחד הוצא שמאשר או ממליץ לבתי ספר המעוניינים בכך לרכוש לבדם את המכשיר שעלותו נאמדת בכ-5,000 שקלים.

"לדעתי, החשש נובע מכך שאם ימליצו במשרד החינוך על רכישת המכשיר יבואו מנהלי בתי הספר אל ההורים בדרישה תקציבית. המשמעות היא לעתים תשלום חד-פעמי של חמישה שקלים לילד", היא אומרת. "אני בטוחה שמרבית ההורים ישמחו לתת את הסכום".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בישראל קיימת חובה על פי חוק להציב מכשירי החייאה במקומות ציבוריים.החוק הגדיר את המקומות הציבוריים שבהם חלה חובת הצבת מכשירי החייאה ואת היקף הציבור המבקר או נוכח בהם.

"בהתייחס למוסדות חינוך, החוק קבע כי רק במוסדות להשכלה על-תיכונית שלומדים בהם 500 איש לפחות, חלה החובה להצבת מכשירי החייאה ולא קבע חובה להצבת מכשירים במוסדות חינוך יסודיים ועל יסודיים, לנוכח העובדה כי השכיחות לאירועים אלה בקרב ילדים היא נמוכה מאוד.

"צוות מטעם משרד הבריאות בחן השנה פעם נוספת את ההמלצות לגבי הצבת מכשירי החייאה במוסדות חינוך יסודיים ועל- יסודיים והמליץ שלא לחייב אלא לעודד וועדי הורים ורשויות מקומיות להצטייד ולהציב מכשירי החייאה בבתי ספר.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד יפעל בהתאם להנחיות משרד הבריאות, שהוא הגורם המנחה בכל הקשור לבריאות הציבור ובכלל זה התלמידים".