הזוג הצעיר מהדרום מתפלל לחופה בלי אזעקה

ביישובי עוטף עזה חזרו לשגרת השיגורים והתושבים שוב מתלבטים האם לחזור ולהתרחק צפונה לקראת פעולה נרחבת יותר. אילן ושרון לא דחו את החתונה כי קיוו שכל זה ייגמר, והערב החיוכים שלהם לא יהיו שלמים

במספרה בשדרות הבוקר (ה') עסקו נורית פיורנטינו ויפעת מקיבוץ נחל עוז בהכנות אחרונות. זה אמור היה להיות יום שכולו שמחה - סוף סוף הבן מתחתן - אבל מאמש היכתה שוב המציאות בפניהן.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

"אני אגיד לך את האמת, לפני חודש וחצי כשהתחילה המלחמה, עוד בשלבים הראשונים, אמרתי לבעלי: 'אולי נדחה את זה, אולי נגיד לאילן ושרון לדחות?'", סיפרה נורית. "ואז הוא אמר לי: עד אז זה ייגמר כבר, זה יהיה כבר מאחורינו". בשבועות האחרונים ליווינו את בנה של נורית, אילן, שחילק הזמנות באמצע הלילה, ואת ארוסתו שרון, עד שהתקווה לחופה שקטה נגוזה.

שניות אחרי שיצאנו מהמספרה - צבע אדום ויירוט ממש מעל. לא פלא שביישובי הדרום והעוטף התחושות קשות. דווקא התושבים למודי הניסיון נשמעים פסימיים. "עם השכנים שלנו זה ייגמר? זה לא יכול להיגמר, כי אין עם מי לדבר", הסבירה רחל אבירם מקיבוץ סעד, "אצל הצעירים זה אחרת". תומר אבירם, נכדה של רחל, אכן חושב שאולי יש עם מי לדבר.

בפעוטון כלנית בקיבוץ סעד ביקרנו בשיא מבצע "צוק איתן", אז היה כמעט שומם. מאז הרגיעה המתעתעת שבו המשפחות הצעירות לקיבוץ וכעת הגננות שוב חסרות אונים.

"היו קשיים של הילדים - יותר מוצצים ויותר בכי", סיפרה הגננת דורית. "הילדים תוך כדי מתכסים ואומרים 'צבע אדום'. אני לא יודעת, אנחנו מקווים שזה ייפסק, אבל בכנות - זה לא נראה ככה. לא נראה שמשהו מטופל עד היסוד. לפי דעתי צריך פשוט להיכנס ולגמור עם זה סופית, כי זה לא מגיע לילדים וגם לא לנו".

"מחכים למציאות שתאפשר לחיות פה"

המבוגרים לא מתנבאים, הם לא יודעים מה יקרה עכשיו. והילדים? הם רק רוצים להספיק לבלות את מה שנשאר מהחופש הגדול בבית. "אמרתי לאמא שאני רוצה להישאר פה, בבית הילדים שלי", סיפרה דנה שפר, בת קיבוץ נחל עוז. "אבא אמר לי שאם המצב יימשך, אז אנחנו נלך. הקיץ הזה די סוער".

"יש רגעים שבהם צריך לומר שאלה לא חיים רגילים וזאת האחריות שלנו כמבוגרים לקום ולהגיד: 'עד כאן'", הסבירה זוהר להב-שפר, אמה של דנה. "אנחנו עכשיו יוצאים ומחכים שתחזור איזושהי מציאות שתאפשר לשוב ולחיות פה".

חודש וחצי הם היו נוודים, ועכשיו המשפחות חזרו דרומה, אבל רגל פה, רגל שם. עדיין חסרות מנוחה. בנחל עוז נאחזים בחגיגה אחת, חתונה אחת, הערב. גם אחרי שישברו את הכוס ויפצחו בריקודים, החיוכים כנראה לא לגמרי שלמים.