בנתיב העשרה מתקשים לחזור לשגרה: "ידעו והתעלמו מהמנהרות? זו הפקרות"

רכבים משפחתיים רבים חזרו השבוע לנתיב העשרה, מושב שנמצא ממש על גבול רצועת עזה. התושבים היו הרחק מהבתים בזמן המבצע, ובזמן שהם ברחו מאיום הרקטות כעת הם צריכים להתמודד עם איום חדש, המנהרות, שחלקן אותרו ממש בסמוך ליישוב

בתי מושב נתיב העשרה נושקים למחסום ארז, ממש על גדר רצועת עזה. אחרי חודש שחלק ניכר מהתושבים עזבו צפונה, הם חוזרים למושב ומדברים על האיום החדש: לא רקטות, אלא המנהרות. חלקם כבר אומרים בכנות: "אם הממשלה לא יכולה לדאוג לביטחון שלנו - שתפנה את המושב".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אחרי חודש על מזוודות, משפחת שמילוביץ' חזרה לבית בנתיב העשרה. סבתא החליטה להישאר מול עזה, הילדים והנכדים תרו את הארץ בעל כורחם במהלך החודש של מבצע צוק איתן. "תשעה מקומות", משחזר רז שמילוביץ' עם הילדים.

"לא היינו בבית כי היה צבע אדום", סיכם עמית הקטן, שכמו כל ילד הצליח להסביר את הכל בפשטות ובמשפט אחד. את הבית שלהם במושב המשפחה סיימה לבנות ממש לא מזמן, הם הספיקו לישון בו לילה אחד - הלילה שלפני צוק איתן. "יש לנו גלאים בכל דלת בבית, כי אם מישהו נכנס אלי הביתה באמצע הלילה הוא לא בא לגנוב, הוא בא לפגע. כשעשיתי את זה לפני חודש צחקו עלי, היום מסתכלים עלי אחרת", אומר רז.

"אפילו כוס קפה אי אפשר היה לשתות"

במהלך החודש האחרון נחשפו מנהרות טרור רבות מעזה, חלקן ממש באזור נתיב העשרה. כשהמבצע התחיל עשרות משפחות יצאו מהיישוב. עד השבוע, הוא היה כולו שטח אש כשאזעקת צבע אדום אחת רדפה את האחרת. הגרעין הקשה של המושב הם חקלאים, שעובדים כבר 14 שנה תחת הפצמ"רים והקסאמים.

פנינה רגולסקי, ממייסדי המושב, מסבירה את הנזק לחקלאים: "זה אפילו לא ניתן למדוד בכסף, אם הפסדתי את הלקוח זה הפסד של שנים". בעלה אמנון אומר כי המדינה צריכה לעשות חושבים, ומי שלא ניתן לתת לו את ההגנה שלכל אזרח מגיע שתפזר את היישובים ותעביר אותם יותר רחוק מהגדר.

ישנו בבית רק לילה אחד: משפחת שמילוביץ' (חדשות 2)
לירז בוגנים הרגישה ביום השני של הפסקת האש כי מספיק בטוח לחזור הביתה, ואת פניהם קיבלה אזעקת צבע אדום, אז זו הייתה אזעקת שווא. דווקא הילדים ברכב כבר לא היו בטוחים שזה הזמן לחזור. "ההרגשה טובה, מפחדים אבל מתגברים, אנחנו סומכים על הקב"ה ועל צה"ל", היא אומרת. "אפילו כוס קפה אי אפשר היה לשתות בבוקר".

הפחד הגדול - המנהרות

במושב יש בתים שנמצאים בטווח המרגמות, אפילו 15 שניות לברוח לממ"ד אין להם. הבריכה ביישוב נפתחה אחרי חודש שהיא הייתה סגורה, אבל התנועה של הרוחצים עדיין דלילה - כשרובם הם חיילים ולא תושבים.

הפחד הגדול של התושבים הוא לא מהרקטות, אלא מהמנהרות שהתגלו מתחת לאדמה: "הם אומרים שהם ידעו על איום המנהרות, מה זה אומר? ידעתם ולא עשיתם כלום? התחושה היא של הפקרות מוחלטת", בוגנים אומרת עכשיו כשהיא בביתה.

"למה האזרחים מימנו מכיסם מרכיבי ביטחון?"

מה שקרה במושב בשנה האחרונה פגע עוד יותר בתחושת הביטחון של התושבים: משרד הביטחון החליט לקצץ בהוצאות, להוציא חיילים, לקצץ בתקציב הרכב הממוגן ולהוריד לחצי משרה את הקב"ט של היישוב. "אנחנו אפס קילומטר מהגבול, כל מה שהאזרחים מימנו במרכיבי ביטחון זה ביזיון וחייב להשתנות", אומר איתי לוי, תושב נתיב העשרה.

"אני מקווה שהמבצע עשה משהו, עשה איזה שינוי, רק ימים יגידו מה יהיה", אומר לירן נפרין, תושב אחר במושב. קבלת השבת אתמול הייתה מרגשת במיוחד, עם התושבים החוזרים שהגיעו לבתים אחרי תקופה ארוכה. גם התושבים שהאמינו לרמטכ"ל כי מותר עכשיו לחזור הביתה התבדו והם מאוכזבים, לחלקם אולי זאת הייתה אכזבה אחת יותר מדי.