המציאות המתוחה בחברון: "בסה"כ רוצים לראות כדורגל"

זו תמונת המצב שהובאה השבוע מחברון: חיילים בפעילות מבצעית מול אוכלוסיה ערבית, כשכל מה ששני הצדדים רוצים באמת - זה רק לראות כדורגל. על רקע מבצע "שובו אחים" ניתן היה להבחין השבוע באווירה המתוחה בין המתנחלים לפלסטינים לצד רגעים קצרים שבהם נצפתה "טיפת נורמליות" שהצדדים מנסים לטפח

שמונה ימים חלפו מאז נחטפו שלושת הנערים. מאז, הפכה חברון, עיר האבות, לסיר לחץ. אחת לכמה שעות, ניתן לצפות בהמולה שנגרמת עקב הגעתו של שר כזה או אחר שמבקשים לסקור את פעילות הכוחות באזור. אך בזמן שגרה תשומת הלב אינה מופנית אל המרקם העדין שבין המתנחלים לפלסטינים המתגוררים באזור.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

אין יותר תנ"כי מהנוף הנשקף בנסיעה באזור חברון. כאן אברהם אבינו, שהוא גם איברהים - אביהם של הפלסטינים, הסתובב עם צאנו, ויום אחד עלה מעט אל המקום המכונה "חברון" וקנה למשפחתו חלקת קבורה. במשך יומיים הסתובבנו בכבישים האלה שבהם ככל הנראה נסעה לפני כשבוע המכונית ובה החוטפים ושלושת הנערים - עד שנעצרה והוצתה. למרות שארבעה קילומטרים מפרידים בין ציר התנועה למקום ההתרחשות, לא ניתן לרדת מהכביש - בשל מחסום זעיר שהוצב שם.

"הסיפור הזה מורכב", מסביר קב"ט המחצבה שהמחסום אמור להגן עליה. "המחצבה היא בעלות ישראלית. הפלסטינים טוענים שהשטח שלהם, אבל זה נפל בערכאות הגבוהות. בכל אופן המחסום הוא למעשה שלנו, אבל היות ופרצו לנו הרבה פעמים, ביקשנו מהצבא סיוע. כך למעשה הפועל הערבי שלי במחסום כבר 'חייל', הוא נשמע להוראות של החיילים בשטח".

מחסום בחברון. "הולכים ברגל" (חדשות 2)

"לא שונאים ערבים"

עם כל הכבוד לארץ התנ"ך, צריך להודות באמת העצובה: אם אין פיגועים, מרבית האזרחים אינם נושאים מבטם לעבר הצד הזה של הקו הירוק. כשכולם מחבקים את צה"ל, הרוב מעדיף לראות בטלוויזיה F15 על פני הפילבוקסים הזרועים ברחבי הגדה המערבית והתנאים הקשים שנכפים על תושבי המקום.

"אנחנו הולכים לחתונה של אחי" סיפר אחד מתושבי האזור שצעד יחד עם בני משפחתו. "הולכים ברגל, כי הכביש עד לכאן סגור. הצבא חסם", סיפרו.

למציאות הזו, מצטרפים גם המתנחלים האוחזים אף הם במשנה סדורה בנוגע למצב. "אני לא שונא את הערבים בגלל שהם ערבים", טוען חננאל אמיתי המתגורר בעתניאל. "הערבים הם גילוי של סוג של רוע בעולם כדי שהטוב יהיה טוב. אני לא שונא ערבים, אלא את מה שהם עושים. יש לי הרבה חברים ערבים וכשהייתי קטן, הקבלן בבית הוריי גידל אותי. הם אנשים חמים וטובים".

מנגד, בעיירה דהיישה המונה 15 אלף תושבים, עדיין מתעקשים לקרוא לעצמם מחנה פליטים. "ישנם כאלו שרואים בסדאם חוסין גיבור, בגלל שהפציץ את תל אביב", הסביר אחמד אל ג'עפרי בדהיישה. רגע לאחר שסיפר אודות השלטים הקוראים לזכות השיבה ולהשבת האסירים, הוא טוען כי דווקא דהיישה מוכנה לפשרה. "רוב התושבים כאן תמכו באבו מאזן כשהלך לבקש הכרה בשתי מדינות. ההסבר לכך הוא שסיסמאות אפשר למצוא כל הזמן בכל מקום לכל כיוון", אמר ג'עפרי.

תפילה משותפת למתנחלים ולפלסטינים

על רקע המתיחות הזו, החיים נמשכים כרגיל בארץ התנ"ך. הש.ג. הפלסטיני סיים את משמרתו והעביר את מפתחות המחסום לחיילים. במועדון "אבדאע" בדהיישה, התכנסו המבקרים כדי לצפות במונדיאל תוך שהם מייחלים לניצחונה של אלג'יר. גם בעתניאל צופים במשחקים וממשיכים לטעון כי "ביום שהערבים יבינו שהתורה שלנו היא אמת ושהארץ הזו שייכת לנו ואנחנו עם סגולה אז החיים שלהם יהיו הרבה יותר טובים".

תפילה משותפת ליהודים ומוסלמים (חדשות 2)

במקביל ביישוב גבעות, מתקיימת תפילה בין-דתית לשלום החטופים. "בסוף כולנו נגיע למעלה ואז נישאל מה עשינו", הסביר הרב יוסי פרומן מתקוע. "נגיד שהתפללתי הרבה בכותל. אבל כשישאלו אותי אם התפללתי עם ערבי או אם התפללתי עם השכנים שלי ולא אדע איך להסביר את זה - זו תהיה בעיה".

לבסוף, הגיע לתפילה גם השייח' איברהים אל-הווא, שהפגין אומץ ונסע ממזרח ירושלים ללב ההתנחלויות. "מי ייתן ונשב שני עמים זה לצד זה", אמר השייח שניסה לחבר, ממש כמו המונדיאל, בין שני העמים שחיים במרקם העדין ביהודה ושומרון.