שכניו של נפתלי: "מאמינים בתפילות"

כבר 3 ימים שבני משפחת פרנקל ממתינים לכל בדל מידע אודות בנם נפתלי (16), שנחטף סמוך לחברון בסוף השבוע. שכניהם של המשפחה מתפללים כל העת לשלומו של הבן ומקווים לבשורות טובות. "בעזרת השם, הוא כבר יהיה בחזרה בבית תוך יום-יומיים", אומרת אחת מתושבות היישוב."מאמינים שייגמר בטוב"

"מאמינים בתפילות". הכניסה לנוף איילון (עזרי עמרם, חדשות 2)

כשהבוקר (א') עלה על נוף איילון היישוב הקהילתי הקטן והשקט נראה אחרת. עשרות בני משפחה, חברים, מכרים וגם פוליטיקאים הגיעו ליישוב לתמוך בבני משפחת פרנקל שבנם נפתלי (16) נעדר מאז ליל יום חמישי.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

מאותו הלילה בני המשפחה כמעט ולא ישנים. הם דואגים מאוד לבנם, חוששים, אם גם מקווים שישוב הביתה במהרה בריא ושלם. הם מכונסים, ובעיקר מבקשים מכל מי שבא לבקר להתפלל לשובו של הבן הביתה.

בצהריים התייצבה אם המשפחה רחל פרנקל אל מול המצלמות. "נפתלי, אבא ואמא שלך אוהבים אותך עד אין קץ ועם ישראל הופך עולמות כדי להביא אותך הביתה", אמרה בקול שבור. היה לה חשוב להודות לכל מי שתומך ומסייע.

"אנו יודעים ומרגישים שהופכים עולמות כדי להביא אותם הביתה. נורא חשוב לנו להגיד תודה לכולם. אנו אסירי תודה לכל חייל בשטח ולכל שב"כניק, לחברי כנסת, להורי החיילים שנמצאים בשטח, ולאנשי התקשורת שמביאים את הסיפור שלנו לעולם".

ממתינים לכל בדל מידע. נפתלי פרנקל

משפחת פרנקל מונה תשע נפשות. לנפתלי יש שישה אחים נוספים, וההורים החליטו הבוקר לשלוח את כולם למוסדות החינוך, כדי לנסות ולשמור על סוג של שיגרה עבורם, בתוך הסיוט שבו הם נמצאים. האח הבכור בן 19 בלבד, הוא לומד בישיבת הסדר וצפוי להתגייס לצבא בקרוב. השכנים מספרים כי הם הגיעו ליישוב לפני כ-15 שנים, שנים בודדות לאחר הקמתו. "זאת משפחה מאוד ערכית", מספר חברו של האח הבכור.

"הופכים עולמות". רחל פרנקל (חדשות 2)

החטיפה הפכה לשיחת היום ביישוב

המיני מרקט המשותף של נוף איילון והיישוב הסמוך שעלבים עמוס בילדים בשעות הצהריים. הם מגיעים, רוכשים ארוחה מוכנה, ומחממים אותה במיקרוגל המוצב ליד הקופה. רוב תושבי "נוף איילון" עובדים מחוץ ליישוב ולא נמצאים בשעות הצהריים כדי להכין ארוחה לילדים החוזרים מבתי הספר.

שתי המבוגרות היחידות במקום מדברות על החטיפה. "הבנתי שמדובר בחמאס" אומרת אחת מהן. השנייה משיבה: "לאבי ורחל זה באמת כבר לא משנה". תוך כדי השיחה נכנסת קבוצה של ילדות כבנות 8. הן לובשות שמלות ונושאות תיק גב צבעוני. כל אחת מהן לוקחת קרטון צ'יפס ונעמדת בתור, בהן גם אחותו של נפתלי.

חברותיה עוטפות אותה באהבה ולא משות ממנה ולו לדקה אחת. שתי הנשים מסתכלות על קבוצת הבנות ומסכמות שיהיה בסדר. "בעזרת השם, הוא כבר יהיה בחזרה בבית תוך יום-יומיים", אומרת אחת בתקווה. השנייה נראית קצת מהוססת אך מהנהנת בהסכמה: "בטח, שייגמר בטוב, בעזרת השם".

"משפחה ערכית", מספר צעיר שלמד עם אחיו הגדול. "הם נמצאים כאן כ-15 שנים, כמה שנים בלבד אחרי שהוקם היישוב"

החטיפה הפכה לשיחת היום (עזרי עמרם, חדשות 2)

"מאמינים שתפילותינו יסייעו"

"היישוב כבר ידע ימים קשים" אומר רמי ליבר, דובר היישוב. "לפני כשנתיים התמודדנו כאן עם אירוע קשה אחר, מותו של החייל נתנאל יהלומי בגבול מצריים בהתקלות עם מחבלים, גם אז כמו היום היישוב הפגין לכידות אדירה וחום כלפי המשפחה".

למרות הסוף העצוב במקרה של יהלומי, המסר המרכזי שיוצא היום מהיישוב הוא של תקווה ואמונה. "הילדים יודעים מה קורה במדינה, לא צריכים להסביר להם יותר מדי", מוסיף ליבר. "אנחנו יישוב דתי ומאמין, ואנחנו מאמינים שהתפילות שלנו עוזרות".

נוף איילון נוסד לפני כ-20 שנה כיישוב קהילתי דתי לאומי. הוא שנבנה בצמוד לקיבוץ שעלבים הוותיק ממנו בכמה עשורים אך נושא אופי דומה. מלבד החלוקה הפורמלית, שני היישובים מחוברים, אין ביניהם שער או גדר, הם חולקים את מוסדות החינוך ביישובים וקונים באותו מינימרקט. כולם מכירים את כולם.

משפחת פרנקל גרה באזור החדש של "נוף איילון", וילות שמסודרות בחצי גורן עם נוף להרי יהודה, "זהו יישוב שקט," אומר נער שמכיר היטב את המשפחה, "לא נועלים כאן דלתות ולא קושרים אופניים". "עם כל הכאב והחששות ניתן להבחין באופטימיות של המשפחה, "זה חלק מציווי האל" מסכם הנער.

"היישוב ידע ימים קשים". בית הכנסת (עזרי עמרם, חדשות 2)

דואגים ומלווים את המשפחה

בית הכנסת בן שלוש הקומות הממוקם במרכז היישוב, ריק לחלוטין בשעת הצהריים. "מרבית התושבים עובדים מחוץ ליישוב, במודיעין, תל אביב וירושלים. רק מעטים נותרים כאן במהלך היום". מסביר את השקט אחד השכנים. "בערב מארגנים שיחות ותפילות, בבתים פרטיים, וגם בחלק ממוסדות היישוב. אתמול יצא מכאן אוטובוס לכיוון הכותל והצעירים התרכזו במועדון הנוער עד לשעות הקטנות של הלילה".

ועד של תושבי היישוב פועל בימים אלה כמו כיתת כוננות, לכל אחד יש תפקיד. הם דואגים לבני המשפחה ועוטפים אותם באהבה. מארגנים אוכל, מנתבים את הגעת המבקרים וגם דואגים לליווי פסיכולוגי וחברתי לבני המשפחה.

"צוותי החירום גויסו כבר ביום חמישי בלילה. חילקנו משימות, ואנחנו פועלים בעיקר מול הנוער. בשלב הזה הם חייבים תמיכה ואוזן קשבת", מספרת עפרה פרנקל, חברת ועד ביישוב. "ארגנו שיחות ותפילות מותאמות לכל הגילאים".

במייל שהופץ לתושבים נכתב "יש לאפשר שיחה והבעת רגשות ולכוון לאפיקים של תקווה כוח במידה ומזהים תגובות רגשיות יש לפנות לצוות החירום היישובי".
התושבים גם התבקשו לשאת תפילה. "ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים".