"כל שם של חלל מחסיר פעימה". יום עם מנהל הר הרצל

בין שיחות טלפון, ארגון טקסים וביקורים של משפחות שכולות, התלווינו למנהל הר הרצל, שבוע לפני יום הזיכרון. אבי אמסלם מנסה לשמור על קור רוח למרות שלעתים הוא סופג קללות וטענות קשות ממשפחות שכולות. "העבודה הזו גורמת לך לחיות בחרדות", הוא מספר

מנהל הר הרצל אמסלם (חדשות 2)

את היום הוא מתחיל ב-05:00 לפנות בוקר בעיר מגוריו חולון ולהר בירושלים הוא מגיע כבר בערך ב-07:00, לפעמים קצת לפני. אבי אמסלם (52) בכלל רצה להיות וטרינר, אבל היום הוא מנהל הר הרצל באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. הוא משתדל לחייך ולשמור על אופטימיות לאורך היום, גם כשהוא מקבל שיחות מהורים שכולים לחללים שמגיעים אליו למשרד כבדרך קבע. "זה משרד פתוח", מצהיר האדם שמארח מדי שנה ראשי ממשלה, נשיאים ועוד אישים בכירים. על קיר משרדו מכתבי תודה מנשיא ארה"ב ברק אובמה, סגן הנשיא ג'ו ביידן ורק בשבוע שעבר היו במשרדו ראש הממשלה נתניהו והנשיא פרס.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

הוא היה איש חימוש, השתתף במלחמת לבנון הראשונה וכשהשתחרר מצה"ל חיפש עבודה, כמו כל משוחרר. באמצעות היחידה להכוונת חיילים משוחררים הוא החל בתפקיד עובד חולייה באגף להנצחת החייל, ומלהיות עובד כפיים שמציב מצבות ומבצע ליטושים הוא מונה המנהל אחרי מספר תפקידים בכירים נוספים שביצע באגף.

את היום הוא דווקא מתחיל בסיור רגלי - קבוע בין הקברים. "אני מסתכל על נושא הגינון, הפיתוח, והעבודות שנעשות פה - חשוב לי שהכל יראה כמו שצריך - לא באמצע ולא בינוני", הוא מדגיש בשיחה איתנו. בחורף האחרון למשל במהלך סופת השלג שפקדה את ירושלים נגרמו נזקים שמוערכים במיליון שקלים בבית העלמין - עצים קרסו, מצבות וקירות נשברו, ומאז הוא ואנשיו מטפלים בנזקים.

"בזמן השלגים", הוא נזכר. "הייתה משפחה שביקשה לעשות טקס אזכרה לבן שלה, הגיע האב לפה וישב, אבל ההר הרוס - מלא שלג. הפעלתי פה שתי מפלסות, והבטחתי לו לעשות את האזכרה. פתחנו את הצירים, כרתנו עצים והאזכרה בסוף יצאה לפועל".

"יש רגעי שבירה" (חדשות 2)

שיחת הטלפון: "יש לנו חלל"

העבודה הזאת, להיות מנהל הר הרצל, הופכת להיות מהר מאוד משהו אישי - שהולכים איתו לישון, קמים איתו בבוקר ומתעוררים איתו בלילה. כך למשל כשמגיעה הודעה על חייל שנהרג. למרות שאת הטלפון הזה מקצינת העיר או מקצינת הנפגעים הוא קיבל כבר הרבה מאוד פעמים - זה כואב לו כל פעם מחדש.

"אבי, יש לנו חלל", הוא משחזר את השיחות. "אני שואל את השם, ומאותו רגע, אתה יודע שוואלה... עוד משפחה תקבל את ההודעה בעוד כמה שעות. מהר אני שואל למה הוא מת. לקבל הודעת חלל זו לא הודעה של ללכת לחתונה - אין שעות. כל פעם שאני שומע שם של חלל אני מחסיר פעימה. אתה יכול לקבל את זה בשלוש לפנות בוקר או בשש בבוקר. כשאני מקבל את ההודעה משהו בתוך הנשמה שלך עוד פעם מחלחל ואומר אלוהים יעזור מה עם המשפחה שאוטוטו ידפקו לה בדלת ויודיעו לה שהבן שלה נהרג. אי אפשר להסביר את זה".

בשעות שאנחנו ליווינו אותו, הוא קיבל מספר שיחות טלפוניות ממשפחות שכולות - שכללו גם תלונות. "הדבר הראשון שאני עושה זה מטפל בתלונות שלהם", אומר אמסלם. "זה קורה על בסיס יומי ואני נותן לזה את כל תשומת הלב. יש כאלה שצועקים, שמקללים אבל אני מבין את הרגישות, מבין ללבם, מקשיב ועושה הכל כדי לעזור". כך למשל, הוא נמצא בקשר עם מרים פרץ, ששניים מבניה נהרגו בעת שירותם הצבאי, כמו גם עם סיגלית בצלאלי, שבתה הילה נספתה באסון בהר הרצל, ואיתה הוא עבד.

יש כאלה שבאים כל יום, מדברים ליקיריהם בקברים, מטפחים את הקברים. הוא מנסה לעמוד בצד ולתמוך בהם. נשיקות וחיבוקים הם דבר שבשגרה אצלו. "נוצר מצב שאתה עומד מול הורה והוא בוכה. מה אתה עושה בתור אדם נורמאלי? אתה חייב להיות קשוב לכל משפחה. מי שאין לו נשמה גדולה לא יכול להיות פה הרי הגוף שלך מכיל ומכיל עוד כאב. אתה מתעסק בשכול ולא במוצר שאתה רוכש בסופר".

"בניגוד לבתי עלמין אזרחיים, ולצערי הרב, יש כאן עוד מקומות קבורה", הוא אומר ושולל את האפשרות שבעתיד יקברו חללים בקומות. "כשאני מגיע לפה בבוקר אני קודם כל נכנס ביראת כבוד, זה המקום, הכבוד והחשיבות של המקום. בגלל זה אנו מטפחים אותו שיראה מכובד למי ששוכן פה. ההרגשה שלך שאתה נכנס למקום הזה היא לא מוסברת. מבחינתי זה מקום קדוש".

"אין לי ברירה אלא להיות איש שמח", הוא אומר אך מדגיש שגם לו יש רגעי שבירה, בהם הוא "מתפרק לחלוטין". כשאמסלם חוזר לביתו אחרי יום עבודה הוא משתדל לפתוח קצת מוזיקה כדי להירגע. "כשאני מגיע הביתה אני עושה קאט, לשבת עם האישה, עם הילדים, עם הנכד. זה קשה לעשות את ההפרדה, כי אתה כל היום פה. אבל אתה תמיד זמין, 24 שעות ביממה".

קבוצת חיילים שהגיעה לביקור (חדשות 2)

פחדים, חרדות, חששות

ביום הזיכרון הזה יגיעו להר הרצל כ-120 אלף בני אדם. אמסלם מנסה להיות קשוב לכולם ולכן הטלפון שלו מצלצל ללא הפסקה. המשרד שלו הוא פתוח תרתי משמע, הדלת כמעט תמיד פתוחה וההורים השכולים נכנסים באין מפריע ומשוחחים איתו על הכל. "דבר אחד למדתי. אתה חי בחרדות, העבודה הזו גורמת לך לחיות בחרדות, הדאגה לבני המשפחה שמגיעים לצבא. אני עובד בעבודה שהיא לא נורמאלית. המחשבות עולות בדרך כלל שאתה הולך לישון. זו השעה שאתה שם את הראש על הכר ודברים צפים. גם הפחדים, גם החרדות, גם החששות ואתה לא רוצה לחשוב על זה. אני יכול להגיד לך שבישראל לצערי הרב אין אחד כמעט שאין לו נגיעה בשכול של קרוב משפחה כזה או אחר".

רגע לפני שאנחנו עוזבים את המקום - זוג אמריקנים מגיעים לפתח משרדו. "אני חייב לצאת לדבר איתם", אומר אמסלם. מתברר שזו משפחה של חלל שנפל בשנת 1953, וקרוביו מארה"ב טוענים כי הוא קבור בהר הרצל, למרות שהוא לא מופיע ברישומים. "אני אעשה הכל כדי לסייע", הוא מדגיש בפניהם באנגלית. "הוא משהו מיוחד", אומר לנו אב שכול שבמקרה נתקל בנו בדרכינו החוצה. "זה לא קל".

לפניות לכתב: Matanh@ch2news.tv