נשיא מאחורי הסורגים: איך נראים חייו של משה קצב בכלא?

לפני כשנתיים נכנס משה קצב לכלא. מנשיא מכובד שעולים אליו לרגל, הוא הפך לאסיר שצריך לבקש רשות לקנות בקבוק סודה בקנטינה. מצד אחד, יש סוהרים ואסירים שמרשים לו לעשות דברים שלאחרים אסור לעשות. מצד שני, יש כאלו שמקשים עליו בדיוק בגלל מי שהוא והעבירות שבגללן נאסר. אז איך נראים חייו החדשים של קצב בבית הסוהר?

מחיי הפאר וההדר במשכן הנשיא - לשגרת יומו של אסיר פשוט בבית הסוהר: המציאות הישראלית שלחה אל הכלא לא מעט - היו ח"כים, שרים, טייקונים, אבל נשיא עוד לא היה. בשבועות האחרונים דיברנו עם עשרות אסירים, סוהרים ומכרים שסבבו את קצב מאחורי הסורגים באגף התורני בכלא "מעשיהו", שם הוא מרצה את עונשו כבר שנתיים. ניסינו ללמוד על שגרת יומו של האזרח מספר אחת - שהפך לאנס מורשע.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

האגף התורני מכיל שלושה ביתנים שמזכירים יותר אכסניה מאשר כלא. ההתנהלות שם היא כולה סביב ענייני דת ולכן אין עיתונים חילוניים במתחם ואין טלוויזיה. בשעה 04:15 לפנות בוקר מגיעים הסוהרים לספירת בוקר של האסירים במתחם - 65 במספר, כולל האסיר המדובר קצב.

"אני קם ב-04:15 בספירה הראשונה. קצב היה קם גם כן, היו סופרים אותו - אבל הוא חזר לישון עד 06:30. הוא לא היה צריך לקום ולעמוד ליד המיטה, היו מכבדים אותו בכל זאת", סיפר ציון אליהו, שותפו לשעבר של קצב לתא.

בשעה 07:30 אוכל קצב ארוחת בוקר בביתן מספר אחת עם שותפו הנוכחי לתא, דוד קירשנבאום. בשעה 9:00 הוא מגיע לשיעורי דת יחד עם האסירים שאינם עובדים עד השעה 12:00 בצהריים - אז מתחיל חלון זמן של 6 שעות פנויות. בשעות האלה מתקיימים חוגים ומיני פעילויות, אבל האסירים לא חייבים להשתתף בהם.

קצב מנצל את השעות הללו בעיקר כדי לקרוא שוב ושוב עדויות ממשפטו. בצהריים הוא יוצא לפעילות גופנית - במגבלות המובנות. "הפעילות שלו זה ספורט, הרבה הליכה. באגף יש לך מרחב של איזה 60 מטר מצד לצד. אתה הולך-חוזר, הולך-חוזר. כמו שאתה רואה בסרטים", סיפר אסיר בכלא.

"כותב ספר בכלא, וחותם על מכתבים כאילו הוא עדיין נשיא"

כלא מעשיהו בו מרצה קצב את עונשו (חדשות 2)
למרות החודשים הארוכים מאחורי הסורגים, האסירים טוענים שקצב לא באמת השתלב. את רוב הזמן הוא מעביר בחברת שלושה מקורבים - שותפו לתא דוד קירשנבאום, חברו הוותיק דודי אפל - ומכר שלו מימיו כראש עיריית קריית מלאכי.

"הוא מסתובב עם מישהו אחד שהכיר מהעיר, ששימש כנהג שלו כשהיה ראש העיר. הוא היה עושה איתו כל יום הליכות ומטייל איתו בחצר. אפילו היה מכין לו ארוחות לפעמים", סיפר ג', אסיר בכלא. אותו מקורב לקצב הוא לא אחר מאשר עמי אדרי, שנודע בשם 'אנס היערות' ונידון בנובמבר 1999 ל-18 שנות מאסר. "הזיווג הזה בין הנשיא ל'אנס היערות' הוא בושה וחרפה למדינת ישראל", אמר ג'.

בשעות הצהריים קצב לרוב נמצא בתאו ומנסה לקדם את הפרויקט החדש - כתיבת ספר שיספר את הפרשה מנקודת מבטו. שנתיים אחרי המאסר, נראה שהנשיא לשעבר עדיין לא הפנים את המציאות החדשה. "הוא עדיין התנהג כמו נשיא. מתי שהיה צריך לכתוב מכתב הוא היה כותב על דף של בית הנשיא וחותם: 'משה קצב, נשיאה השמיני של מדינת ישראל' עם מעטפות של בית הנשיא", סיפר ג'.

עם זאת, קצב מקלל את היום שהפך להיות נשיא המדינה. "הוא לא רוצה לשמוע את התואר הזה שלפעמים אנשים קוראים לו בו, מתוך כבוד לתפקיד בו נשא. הוא מקלל את היום בו נבחר לתפקיד הזה", סיפר רמי עובדיה.

קצב לא השתתף בתורנויות ניקיון ובמסדרים אבל לא בגלל היותו הנשיא לשעבר - אלא בגלל שאסירים מעל גיל 65 אינם משתתפים בהם. עם זאת - במקומות אחרים בהם מחויב היה להופיע, הוא לא הופיע. "אם כל אחד באגף מחוייב להיות בבית המדרש בשעות מסוימות, הוא לא היה שם. בשעות הספירה הוא היה יושב בחצר, כותב את מכתביו. בקנטינה היה קונה לו המפקד, זה בגלל שסירב בכל תוקף ללבוש מדי אסיר. מישהו פעם שאל את המפקד למה עושים את זה בשבילו והוא אמר 'רק כי לא רוצים שיפגעו בו'", העיד האסיר ג'.  

סוהר אישי וצמוד תיעד כל פעולה של קצב: "לא ניסו לפגוע בו, אבל התנכלו לו"

שמירה צמודה על קצב באגף התורני (חדשות 2)
ניסיונות לפגיעה פיזית לא היו בקצב, אבל כמה וכמה התנכלויות כן. מים נשפכו על המזרן שלו, דבק נמרח על כסאו. בשב"ס מיהרו להגיב ושלחו כמה אסירים לאגף אחר - בהם הרוצח עמי פופר. "אם אבוא ואגיד לקצב אנס או אפגע בו בדבר הכי קטן והוא יגיד דבר הכי קטן למפקד, הוא יעיף אותו ישר מהאגף", העיד אסיר בכלא. "היו כאלה באגף שמאוד כיבדו אותו, ניגשו ללחוץ לו יד וחיזקו אותו. אבל יש ליד אגף סגור יותר, ששם צעקו לו קריאות גנאי כמו 'אנס' ועוד דברים לא נחמדים".

גם האגף התורני הקטן מחולק - בין אשכנזים לספרדים. קצב מרבה להתפלל שם דווקא עם הצד האשכנזי, ועד לחודש שעבר היה לקצב צל - סוהר אישי וצמוד, אפילו במהלך התפילות. "היה לו מן שומר ראש אישי, אולי בגלל שחשבו שהוא יתאבד להם כמו המקרה של דודו טופז. לא חסרים מקרים וסיפורים. האנשים פה בבית סוהר שאתה לא שומע עליהם מתאבדים על ימין ועל שמאל", סיפר האסיר.

"היה סוהר שליווה אותו עם יומן במשך כל שעות היממה ותיעד כל מה שהוא עושה. כל שיחת טלפון שלו. בהתחלה היו לו הרבה התפרצויות של בכי בשיחות, הוא לקח את זה קשה מאוד ללב", סיפר ג'. "היו שומעים אותו בטלפון צורח, צועק. לא בדקו את הראיות כמו שצריך, לא עשו דברים אחרים. כבר לא באים אליו הרבה אורחים. הוא מתחיל להפנים את מצבו", העיד המפקד לשעבר של הכלא, רמי עובדיה.

"רואים עליו דכדוך ומועקות קשות של החיים, קשה להגיע מהמקום שהוא היה למקום שהגיע אליו. זה לא דבר פשוט. רואים שהוא בן אדם שמכונס בעצמו. הוא יכול יום אחד לעבור ולומר לך עשר פעמים שלום ויום אחד לא להגיד לך בכלל שלום. הוא בדרך כלל לובש בגדים, חליפה, ולפעמים גם טרנינג", העיד ג'.

"קצב בטוח שהוא בתוך חלום רע שחייב להיגמר"

"קצב לא מאמין שזה קרה לו" (עודד קרני, mako)
בשעה 22:00 בלילה מתקיימת הספירה האחרונה של האסירים באגף. דלת הביתן נסגרת - וקצב נשאר עם המחשבות. "מגיע הלילה, וקצב מתהפך במיטה שלו עד שיגיע הבוקר. הוא בטוח שהוא חף מפשע וזה טוחן לו את הלב ואת הנשמה", סיפר יצחק סלוקי, חברו הקרוב של קצב.

בשנה הקרובה חופשותיו של קצב יתארכו, הוא יזכה לסופי שבוע מלאים וגם לחגוג חגים בביתו בקריית מלאכי. חנינה הוא לא יבקש - אבל כבר עכשיו מאמציו מכוונים למקום אחד - ועדת השליש שתדון בעניינו ותקבע בעוד שנתיים וחצי אם הוא יהפוך לאדם חופשי לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו.

"הוא יקבל קיצור של שליש, כי מי שלא מסוכן נונתים לו קיצור. נראה לכם שאחרי כל מה שהוא עבר, קצב יפגע שוב בנשים?", סיפר מפקד הכלא לשעבר, רמי עובדיה.

בינתיים - עד שיגיע הזמן לדון בשחרור מוקדם, קצב עדיין בטוח שהוא נמצא בתוך חלום רע. "הוא בטוח שמשהו יקרה, שזה לא יכול להיות, שזה חלום רע שייגמר יום אחד. שהוא יקיץ ממנו יום אחד ויגיד: 'וואו, מה קרה?'. הוא אומר לי כל הזמן שזה חלום ושזה לא יכול להיות, שזה לא אמיתי", סיפר סלוקי.