מאתיופיה עד נפאל: הכירו את "הישראלי היפה" שלנו בעולם

יעל טסה לעזור בבית יתומים בסרי לנקה 6 ימים אחרי שהשתחררה מצה"ל, רונן ויהל יתחתנו כשיחזרו מהתנדבות בבי"ח עני באוגנדה, פלג מקים מפעלי תזונה לילדים בפיליפינים, ומתי מעודד צעירים בנפאל לסייע לקהילה. אלה הישראלים שמסתובבים בעולם כדי לעשות טוב לאחרים ומייצגים אותנו בכבוד

הישראלים היפים בעולם

לא פעם, במיוחד בחודשים האחרונים, אנחנו שומעים על "הישראלי המכוער" ועל מקרים מביישים של אלימות, ונדליזם וגסות רוח, גם בארץ וגם בחו"ל. הפעם בחרנו להראות דווקא את "הישראלי היפה", זה שמוציא לנו דווקא שם טוב ברחבי העולם. אלה הם האנשים שבחרו להקדיש חלק מחייהם עבור אחרים, כל אחד בדרכו ובמקומו ברחבי הגלובוס.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

טוב לקארמה. פלג כהן (פלג כהן)

מי אני? פלג כהן, בן 31 מנהריה

מה אני עושה? "שמתי לעצמי יעד לטייל במאה מדינות. כשהשגתי אותו אימא שלי אמרה 'עכשיו צריך חלום חדש'". מאז שפגש קבוצה של תורמים שביקשו ממנו לקדם פרויקטים התנדבותיים ברחבי העולם, הוא עובר ממקום למקום ועוזר בדרך שלו: בין הקמת פרויקטים לתזונה והיגיינה לילדים בפיליפינים, ביקור אסירים יהודים ביפן, הקמת מסעדה כשרה בקוריאה ועזרה גם ליחידה שלו במבצע "צוק איתן", כהן מספיק גם לקיים הרצאות מרתקות על הפעילות שלו וכותב בלוג.

מה מניע אותי? "זה טוב לקארמה. הסיפוק בלעזור הוא גדול בהרבה מאשר לטייל במאה מדינות. יש לי את היכולת ואת הזמן, וזה מרגיש מעולה".

מי אני? יעל קניגסברג, בת 23 מהרצליה.

מה אני עושה? יעל טסה לסרי לנקה שישה ימים בלבד אחרי שהשתחררה משירות קבע. שם היא עבדה במשך חודש בבית יתומים, גם עם תינוקות בני יומם וגם בלימוד נערות צעירות. כשהמשיכה למקסיקו התנדבה במשך שבועיים לפרויקט הצלה של צבי ים, ובמשך שבועיים נוספים לימדה אנגלית במרכז גמילה של ילדים. משם עברה לקוסטה ריקה, שם התנדבה לפרויקט הצלת בעלי חיים שנפגעו מבני אדם, כאלה שנלקחו בשבי לצרכי בידור. והיא לא עוצרת שם: הפרויקט הבא שלה הוא ריכוז מתנדבים בקוסטה ריקה. וגם בארץ היא לא תפסיק: בין עבודה זמנית אחת לאחרת, היא מתכוונת להתנדב למען פליטים ומבקשי מקלט בדרום תל אביב.

מה מניע אותי? "זה הרגיש לי כמו הדבר הנכון לעשות. זה התחיל כרעיון ונתן לי משמעות לטיול, לכן רציתי להמשיך".

מתנדבת החודש. אוריה גפן (נופר כהן)

מי אני? אוריה גפן, בת 23 מנופית.

מה אני עושה? אוריה שירתה בצבא חמש שנים. כשהשתחררה בחודש נובמבר החליטה שמלבד הטיול הגדול, היא רוצה גם לעשות משהו משמעותי. דרך ארגון "תבל בצדק", במשך חודש וחצי היא לימדה אנגלית בבתי ספר יסודיים בזנזיבר, יחד עם מתנדבים נוספים מכל העולם. איתם גם דיברה הרבה על ישראל ועל איך אנחנו נראים בעולם. "הרבה מהם לא פגשו מעולם ישראלים, והם שמחו על ההזדמנות לדבר איתי", היא מספרת. בסוף הפעילות אף קיבלה גפן את תואר מתנדבת החודש של הארגון african impact.

מה מניע אותי? "עם כל הביקורת עלינו בעולם היה נראה לי חשוב להראות לאנשים שהישראלים יכולים לעשות עוד משהו חוץ ממלחמה. הרגשתי שהראיתי תמונה שונה של ישראל".

מי אני? מתי גורדנצי'ק, בן 26 מכפר רימונים במטה בנימין.

מה אני עושה? מתי נמצא כרגע בכפר קטן בנפאל במסגרת תכנית שנתית של עמותת "תבל בצדק", במהלכה הוא פועל למען הקהילה הקטנה, בעיקר בחינוך למנהיגות צעירה. "זכיתי לראות מספר הצלחות של בני נוער מקומיים שתפסו יוזמה, זה נותן תקווה שיהיה להם עתיד טוב יותר", הוא מספר. "אחד הבחורים, ראזקומאר, הרים בעצמו יום ספורט, כמעט ללא עזרה שלנו. הסתובבתי בין הילדים עם חיוך מאוזן לאוזן, זה אירוע שלא אשכח".

מה מניע אותי? "אני לא חושב שאשנה את העולם, אבל עושה לי טוב על הלב לראות הצלחות קטנות. זו חוויה מדהימה ואני מרגיש שאני חווה את נפאל בצורה שונה לגמרי מהמתנדב הקלאסי".

מי אני? אתי כהן, פנסיונרית בת 65 מנווה צרויה

מה אני עושה? אתי שוטטה ברחבי הרשת אחרי פרישתה כדי לתכנן את השלב הבא בחייה. כך הכירה את גו אקו, ארגון של אנשי טבע וסביבה שמכשיר קבוצות מתנדבים שפועלות ברחבי העולם. "התחלתי באיסלנד, שם עבדתי בחווה אורגנית. שימור הטבע משך אותי, שתילת עצים, הכשרת דרכים לטיולי טבע, ועבודות גינון". מאיסלנד היא המשיכה לספרד, אוסטרליה וניו זילנד. לקראת הקיץ היא תשוב בחזרה לאוסטרליה.

מה מניע אותי? "זו מסגרת שאני מרגישה בה ביטחון. יש מי ששומר עלי, ותוך כדי אני תורמת ועובדת בטבע. הייתי רוצה לעודד צעירים להתנדב לפרויקטים. וזה גם ייצוג של צעירים שנוסעים בעולם ועושים בו טוב".

מי אני? אמיר בן כהן, אנתרופולוג בן 33 מתל אביב.

מה אני עושה? גם אמיר נמשך לעבודה חקלאית. דרך ארגון Fair Planet הוא עוסק בפיתוח חקלאי באתיופיה בשלושת החודשים האחרונים. "רציתי לחרוג ממעגל ההשתכרות-צריכה ולעבור לשיפור איכות החיים", הוא מספר.

מה מניע אותי? "אני עובד למען מטרה נעלה יותר, וגם רואה איך באמצעות ארגונים מהסוג הזה, אנחנו נתקלים באהדה עצומה לישראל מצד אזרחים מכל הדתות, הישראלים הפכו לחלק מהקהילה המקומית, וישראל הפכה ממש למודל לחיקוי".

מי אני? אליה מהרט, בת 35 מתל אביב.

מה אני עושה? במשך החודשים האחרונים היא מרכזת את פרויקט קרן נאלא, במסגרתו היא אחראית על המתנדבים הישראלים שעושים פעילות חינוכית בקרב ילדים, בני נוער ונשים.

מה מניע אותי? "תיקון עולם - באחריותנו לפעול שלכל אדם בעולם יהיו חיים ראויים. זה מייצג עבורי תחושת שליחות של צעירים רבים לשינוי ונתינה, גם בארץ וגם בעולם".

מי אני? אסתר הינדין, עורכת דין בת 25 מירושלים.

מה אני עושה? מתנדבת של קרן נאלא באתיופיה. במסגרת הפעילות עוסקת אסתר בחינוך לבריאות עם דגש על מחלות טרופיות מוזנחות. אסתר, כמו מתנדבים ישראלים רבים ברחבי הגלובוס, פועלת תחת ארגון סיד, ארגון הגג של הארגונים הישראלים הפועלים בעולם המתפתח.

מה מניע אותי? "אני מעוניינת בפיתוח בינלאומי ומאמינה שיש חשיבות לפעול כדי לבנות עולם טוב יותר לכל אדם. בהקשר של ישראל, באופן ככלי בעולם כששומעים את המילה ישראל עולות מיליון מחשבות לראש, ולא תמיד טובות. העבודה הזו גורמת למקומיים לראות אנשים יפים וטובים וגם ישראלים יפים".

הפסקה לפני החיים האמיתיים. יהל סגל ורונן (באדיבות המצולמים)

מי אני? יהל סגל, סטודנטית לרפואה בת 28 מכפר אז"ר, ורונן שטוף, רופא בן 32 מכפר אז"ר.

מה אנחנו עושים? רונן ויהל מתכננים להתחתן בחודש יולי, כשיחזרו מהפעילות שלהם בבית חולים בעיירה באוגנדה. במסגרת פרויקט של ארגון "ברית עולם" הם עובדים בבית החולים הסובל ממחסור חמור באמצעים ובמשאבים. בנוסף, הם פועלים במרפאה ניידת בכפרים בסביבה.

מה מניע אותנו? "שנינו טיילנו בעבר באתיופיה, וחווינו את המצוקות והקשיים של התושבים המקומיים. רצינו לקחת הפסקה לפני שאנחנו צוללים עמוק לחיים האמיתיים, ולתת מהידע והיכולת שלנו במקום בו הם נחוצים מאד".

מי אני? עומר וינברג, בן 25.

מה אני עושה? במסגרת פרויקט תן, עומר הוא מנהל חינוכי בגונדר באתיופיה, אחרי תקופות התנדבות נוספות בהודו.

מה מניע אותי? "הבנתי במה אני רוצה לעסוק באחת השמירות הראשונות שלי בחברון. מאחורי הגדר היו ילדים ששיחקו אחד עם השני ובמהלך השעות הקרובות דמיינתי את המשך החיים שלהם. הבנתי שנפלה בחלקי הזכות לבחור ולדעת, ושאני יכול להנחיל את הזכות הזו לאחרים. ככל שאנחנו כתרבות נעודד ונחזק את הנתינה לאחר ללא קשר לזהותו, אנשי העולם יראו בתרבות הישראלית תרבות ראויה ומכובדת ואנחנו נוכל להמשיך ולהתגאות מהמקום ממנו אנחנו מגיעים".