האם ה"מוח" עזב את עולם הפשע?

יצחק דרורי, מי שכונה "המוח", הצליח לגנוב מיליונים אבל את רוב חייו בילה בכלא ולא זכה ליהנות מהכסף. היום, בגיל 69 הוא עונד צמיד אלקטרוני על הרגל, ממתין להכרעת דין בתיק חדש, בעוד במשטרה טוענים כי מי שהיה גנב נשאר גנב. "למדתי בדרך הקשה שהכל הבל הבלים", הוא אומר

שוק מחנה יהודה הוא המגרש הביתי של יצחק דרורי. כאן נראה שהגבולות מטשטשים - כל עגבנייה מלמיליאן, וכל פורץ כספות - מלך. הוא חתום על הפריצות המתוחכמות ביותר שנראו בישראל. במהלך 45 שנים, דרורי השאיר אחריו עשרות כספות ריקות. בעולם אחד הפך לכוכב, ובעולם שני לעבריין רכוש מסוכן שלא יודע שובע. "אני שודד? אני שדדתי פעם מישהו? אני פורץ כספות בסך הכל", הוא אומר בתמימות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

הקריירה של דרורי נסקה בסמטאות שכונת הבוכרים בירושלים בסוף שנות ה-60. שם הוא למד את המקצוע היחיד שהכיר, וגם הצטיין בו. "היינו קונים כספת שהיינו רוצים ללכת לשדוד אותה, מביאים אותה פה לשכונה, פותחים אותה, ולומדים ממה היא מורכבת".

הפריצה הראשונה שלו משנת 76', עדיין חקוקה היטב בתולדות הפשע. היעד היה מפעל "הצרף" בשכונת תלפיות בבירה, השלל שנמצא בכספת היה מאות קילוגרמים של תכשיטים, כסף, וזהב שמעולם לא אותרו, שלל שבמונחים של היום מוערך ב-30 מיליון שקלים. "המקום היה חשוך אבל כשפתחתי את הכספת המקום נהיה מלא באור מהברק של הזהב, זה מחזה שמשמח את הנשמה", נזכר דרורי.

"הכספת החשוכה התמלאה באור מהברק של הזהב"

הפריצה למפעל ההוא עלתה לדרורי בשבע שנות מאסר. בשנת 85', אחרי ששוחרר, תכנן שוב את המכה האחרונה - חדר הכספות של בנק הפועלים, בסניף שבו עבדה אחותו מרגלית. "רציתי אליבי כדי שלא תהיה למשטרה הזדמנות לבוא והלביש עליי את התיק", סיפר. "אז עשיתי מסיבה בבית עם איזה 150 איש, ויצאתי מהחלון של האמבטיה עם חבל. באתי לבנק ואף אחד בבית לא ידע שיצאתי".

דרורי ומעריצים בשוק מחנה יהודה (חדשות 2)

שוד הכספות החזיר את דרורי לעוד 12 שנים בכלא, למרות שהכסף לא אותר עד היום. שלושה עשורים מחייו בילה בכלא, למרות התדמית של הפורץ המתוחכם, זה שהצליח להערים על המערכת, קרה שכמעט בכל פרשה לבסוף דרורי נעצר והורשע. גם עכשיו בגיל 69 הוא עדיין ממתין להכרעת דין - לראשונה הואשם בעבירות שוד, בין היתר של קשישים שנכפתו והוכו. עבירות בזויות, אפילו בעולם שלו.

"חייתי כמו עשיר, אבל למדתי בדרך הקשה שהכל הבל הבלים"

"כל חיי העבירות שלי היו עבירות רכוש ללא שום אלימות, עכשיו אני מואשם באישום שאין לי אליו שום קשר, זה הפנטזיות של המשטרה", טוען דרורי. "החלום היחידי שלי תמיד היה לגבש את כל המשפחה ושנהפוך מעניים לעשירים ושאני אוכל להביא את האחים שלי לגור איתי ביחד".

החיים הסוערים של דרורי הפכו לספרים - שם הספר הראשון, "המוח", קיבע מזמן את מעמדו בעולם הפשע, ואולי גם קבע את גורלו. עכשיו יוצא לאור הספר השלישי "דילמת הפשע". "כל חיי אמללתי ואכזבתי את האוהבים והאהובים שלי", כתב בספרו החדש. "אבל מעולם לא הפסקתי לנסות ולהגשים את החלום האחד והיחיד. בשלבים מסוימים היה לי הרבה כסף, חייתי כמו עשיר, הרעפתי מתנות וכספים, אבל בסופו של דבר למדתי, ולצערי בדרך הקשה, שהכל הבל הבלים".

המסר שדרורי מפיץ לנוער חד וברור - עכשיו כשהשיער הלבין וההליכה מעט כפופה, הוא נותר די בודד. בלי משפחה צמודה, בלי הכסף שגנב, ועם שוטרים שתמיד יחשדו בו. את המפלט דרורי מוצא בעבר, שבוי עדיין בתדמית של עצמו, נהנה מאור הזרקורים ומהאגדות, ויודע היטב שלהילה בעולם התחתון יש מחיר בעולם האמיתי.