חתן פרס נובל לכימיה: "היה קשה להתקדם במכון ויצמן"

באחד הימים המאושרים בחייו, מספר הפרופסור אריה ורשל בריאיון, כי החליט לעזוב את ישראל ולהמשיך את עבודת המחקר שלו בארה"ב משום שנתקל בקשיים במכון ויצמן. יחד עם זאת, הוא מדגיש: "עדיין יש מדע טוב בארץ"

הפרופסור אריה ורשל, חתן פרס נובל לכימיה, סיפר היום (ד') כי קיבל החלטה לעזוב את האקדמיה הישראלית ולהמשיך את עבודת המחקר שלו בארצות הברית - בשל קושי להתקדם. "הסיבה הראשונית הייתה קשיים להתקדם במכון ויצמן", אמר בריאיון למהדורה המרכזית.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

חתן פרס נובל ציין כי מוכרות לו התלונות על האקדמיה בישראל. "אני לא משמש יועץ לשר האוצר לדברים כאלה, ולא ברורות לי המגבלות, אבל אני יודע שיש קשיים"", אמר.

למרות זאת, הוא עדיין מאמין באקדמיה הישראלית ובאנשיה. "ראיתי אתמול כתבה בחדשות על בריחת מוחות מבתי הספר למנהל עסקים בארץ, אבל נראה לי שעדיין יש מדע טוב בארץ", הדגיש.

"יש לי שני פספורטים, אבל אני מתנה כמו ישראלי"

כשנשאל לגבי הגדרת זהותו, סיפר ורשל על תחושת החיים בשני עולמות. "זו לא הגדרה ברורה, יש לי את שני הפספורטים, אבל אני מתנהג כמו ישראלי", סיפר חתן פרס נובל לכימיה. "אני מדבר עברית ולפעמים עובר בדיבור לאנגלית. אין תשובה ברורה לזה".

מצד אחד, הפרופסור ורשל לא מכחיש את שמחתו לרגל הזכייה, ומצד שני לא המתין בדריכות להכרזה בשוודיה. "ישנתי, ובשתיים בלילה אשתי שמעה צלצול. אחרי שווידאתי שזה מבטא שוודי, שמחתי מאוד לשמוע את זה. ישנתי כי היה סיכוי שיצלצלו והיה סיכוי שלא יצלצלו. למזלנו צלצלו. אבל אתה לא יכול לחכות כל שנה להודעה".

ושאלת מיליון הדולר: האם כבר נתפרה לו חליפת הטוקסידו? "הייתי פעם בטקס נובל לא שלי, ושכרתי אז טוקסידו. אבל הפעם, בייחוד בגלל שאני משמין ומרזה, אני צריך כנראה לקנות משהו. בכל אופן, כרגע - אין טוקסידו".