לא חושבים על המחר: נוודים מודרנים

חג הסוכות הוא הזדמנות טובה בכדי להבין עד כמה אנחנו זקוקים לבית. אלא שישנם אלו, שבחרו לחיות לגמרי אחרת, בסגנון שונה לגמרי ללא גיבוי של ארבע קירות. סיפורם של אלו שחיים עם תרמיל על הגב או בקרוואן ללא גבולות

לאמנון ותמר ברי אין כתובת קבועה - הם נוודים. הם התחילו לנדוד עם הקרוואן ברחבי הארץ, למרות שדווקא יש להם דירה קטנה בירושלים שהם משכירים. השניים החלו בנדודים מיד עם נסיעתם לאפריקה לאחר חתונתם, ובנו באמצע קניה את בקתת החלומות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"חשבנו שנצטרך לחזור לארץ, ולמצוא מקום מסודר", סיפרה תמר ברי. "אבל תוך שבועיים מצאנו את עצמנו בדרך ליוון, להרים, לאיים. ראינו שהיא (נהרה) הכי מאושרת ככה", אמרה.

כולנו פסיכולוגים, והבנו שמי שמתחיל לנסוע ולא עוצר או חוזר, בטח בורח ממשהו, בטח משהו לא הסתדר. אבל מה עם האפשרות שיש כאלו שנחמד להם לא להיות קשורים לממיר של הכבלים ולהסעה לגן? אולי לא כולם מפחדים, כמונו? אולי לא כולם צריכים את הקטלוג של איקאה, או את זה של חברת האופנה?

כמותם, פלג כהן יצא לפני שמונה שנים לטיול מסביב לעולם אך הוא מעולם לא חזר באמת. בינתיים ביקר כבר ב-90 מדינות. "זה שאני נווד אומר שאין לי בית. אין לי רכוש. אין לי פלאפון, אין לי רכב. אבל החסרונות הם שגם אין לי מערכת יחסים. אין זוגיות. אבל לפחות יש לי חופש", סיפר.

"בשבילי זה לא טיול - זה דרך חיים"

מנהלים משרד מהערסל (חדשות 2)

כשאנחנו יוצאים לנופש בחו"ל בתקופת החגים, זה הזמן שפלג מגיע לחופשה שלו בישראל. "אחלה מקום. אני מרגיש כמו תייר בארץ. אני לא יכול יותר טוב מזה. לטיול יש לך דד ליין. אם אתה יוצא לחופשה של שבוע, או שאתה יוצא לטיול של חצי שנה או שנה - באיזה שהוא שלב אתה יודע שתחזור. אבל בשבילי זה לא טיול. זה החיים שלי", סיפר.

אבל גם אם לכל הנדודים יש סוף, ובתוך כל נווד טמון בעל בית, אף אחד לא יכול לקחת מהם את הבחירה בדרך הלא סלולה שבה העבירו את החיים. "אני לא מאמין בנוודות. יום אחד תמר תרצה לשבת, היא תרצה את החיים הבורגניים", סיפר אמנון ברי.