משפחת פוגל: "הנכדים נותנים לנו כוח"

בריאיון מיוחד מספרים הוריו של אודי פוגל ז"ל על ההתמודדות עם הפיגוע בו איבדו גם את כלתם ו-3 מנכדיהם. "הילדים שומרים על שמחת החיים, ממשיכים כמו כולם", מספר הסב בגאווה מהולה בצער. "תמר הגדולה ממשיכה לגלות אחריות לאחיה"

יותר משנתיים חלפו מאז הפיגוע הרצחני ביישוב איתמר בשומרון, שבו נרצחו הזוג אודי ורותי פוגל, ושלושת ילדיהם, יואב, אלעד והדס. אצל ההורים של אודי, צילה וחיים פוגל, הזיכרון עדיין טרי.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"אני כל יום שישי בקידוש מקדש גם בשביל אודי", מספר חיים פוגל. "אני תמיד זוכר אותו עם הטלית על ראשו, מתפלל. יש הרבה רגעים שבהם הזיכרון הרבה יותר חריף, הרבה יותר חזק".

מהתופת ההיא ניצלו שלושה ילדים. תמר, היום בת 14, רועי בן 10 וישי בן 4.5. שלושתם גדלים אצל הוריה של רותי בירושלים, חיים וצילה רואים אותם מדי שבוע, ובכל פעם מחדש הדמיון הרב מציף את הזיכרונות.

"כשהם באים לכאן ואנחנו רואים אותם, אנחנו מברכים על החינוך הטוב שהם קיבלו", אומרת צילה שלא מצליחה להסתיר את העצב המהול בדבריה. "הם ילדים שמחים, והם נותנים לנו קצת כוח".

מי שהרשימה בבגרותה בימים שלאחר הפיגוע שזעזע את המדינה כולה היא הבת הבכורה תמר. סבה מספר על התפקיד המשמעותי שאימצה לעצמה מאז שנרצחו הוריה. "תמר היתה בוגרת גם לפני האסון, כל מי שהכיר אותה ידע על בגרותה", אמר. מתברר שהחינוך ממשיך והיא מגלה אחריות לאחים שלה. קשה לדעת מה נשאר לילד בזיכרון. העובדה היא שהאירוע לא גמר את חייהם, הם ממשיכים לחיות כמעט כמו כולנו".

לבית המדרש באיתמר קראו "משכן אהוד" על שם בנם, הוציאו ספר זיכרון, ואף קראו לעשרות תינוקות שנולדו באזור בשמותיהם של הנרצחים. חשוב להם שהסיפור יישמע וששמותיהם יונצחו, אך הנוכחות היומיומית של הזיכרון מתווספת להתמודדות שקשה גם כך.

מלבד שלוש תמונות על המדף בסלון, כמעט ולא ניתן למצוא זכר לאותו אירוע טראומתי. צילה מעדיפה לראות את התמונות במחשב בכל פעם שהיא מעוניינת להיכנס עמוק יותר לנבכי זיכרונותיה, לראות את אודי שלה ומשפחתו ולהיזכר בהם.

מתמודדים עם השכול. צילה וחיים פוגל (עזרי עמרם)

"אני מדמיינת איך הם היו נראים עכשיו - שנתיים מאוחר יותר", אומרת צילה ובעלה מוסיף: "אנשים שואלים מאיפה הכוחות שלנו, אבל אף אחד לא מבין מה קורה בנפשנו, אנחנו ממשיכים את חיינו וכך גם הילדים".