"לא נשכח בחיים את הטיסה הזאת"

נוסעי טיסת סוויס מציריך לתל אביב לא ציפו להיקלע לסערה הגדולה שגרמה להם לחשוש שהם ניצבים בפני התרסקות. "הכל עף באוויר", שיחזר אחד הנוסעים את רגעי האימה בשיחה עם חדשות 2 Online. "אוכל, שתייה, גם אני, עפתי למעלה, למטה ולצדדים. היה כאוס מוחלט ואנשים התחילו לבכות, ממש כמו בסרטים". צפו בתיעוד

טיסת אימים: נוסעי טיסה של חברת התעופה סוויס, מציריך לתל אביב, שהמריאה השבוע (שלישי), נלחצו כשסערה טלטלה את המטוס וגרמה להמולה גדולה. "מי שטס לא ישכח בחיים את מה שהיה בטיסה הזאת, אף אחד", אמר לחדשות 2 Online ניסן שטראוכלר, נוסע שהיה על המטוס.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"אחרי כשעה פלוס של טיסה זה התחיל ברעידות, לא נעים, לא נורא", הוא שיחזר. "אבל מהר מאוד המטוס התחיל לרעוד בחוזקה מצד לצד. הוא איבד גובה או משהו אחר שגרם לנו להיזרק מצד לצד. מגשי האוכל התחילו לרקוד יחד עם כל שאר החפצים ופתאום הכל עף באוויר. אוכל, שתייה, גם אני, עפתי למעלה, למטה ולצדדים. רק החגורה עצרה אותי מלהיתקע בתקרה".

"לא ראינו אף אחד מאנשי הצוות וגם הטייס לא דיבר", טען שטראוכלר. "היה כאוס מוחלט במטוס ואנשים התחילו לבכות, ממש כמו בסרטים. אנשים התחילו להתפלל בכל מיני שפות. קריאות כמו ישו, מריה, מוחמד, אללה ושמע ישראל נשמעו ברקע. היה בכי של מבוגרים ותינוקות, הקאות, צרחות, זה היה מטורף".

"כבר חוויתי כיסי אוויר אבל הפעם כיסי האוויר היו הסייד-קיק בתוך רכבת ההרים שחווינו", ציין הנוסע. "אחרי כמה דקות זה התחיל להירגע. הקפטן דיבר על 'איתני הטבע' וניסה להרגיע, אבל תוך כמה דקות זה שוב התחיל. אז כבר הצלחתי להגיע לנייד שלי שהיה במצב טיסה והתחלתי לצלם".

"הטייס היה נהדר"

"התחושה הסוריאליסטית חזרה והרעידות התחזקו שוב", הוא תיאר. "שוב המטוס זז מצד לצד, ואתה שואל את עצמך כמה המטוס כבר יכול להחזיק. היינו בסרט של 20 או 30 דקות ברוטו. בין הסשן הראשון לשני עוד חייכתי, אבל אחר כך כבר פחות".

עם זאת, אין לו תלונות לאנשי הצוות שהיו על המטוס: "כשהכל נרגע שאלתי דיילת אחת אם זה קרה לה אי פעם. היא אמרה שיש לפעמים קצת כיסי אוויר באסיה, אבל מעולם לא קרה לה כזה דבר. היא אמרה שהיא רועדת כולה ושהיא מרגישה רע. אני חושב שהטייס של סוויס היה נהדר. טייס לא מנוסה היה יכול לאבד שליטה ולעתים היה נראה שאי אפשר להשתלט על המטוס שפשוט נזרק מצד לצד, והוא פשוט הציל אותנו".

"עכשיו, אחרי הכל, יש כאן שאלה עקרונית", סיכם שטראוכלר. "עשרות אם לא מאות אנשים, כולל אנשי צוות, חוו טראומה קשה, חרדה קיומית ממשית, ממש שריטה. מי יטפל בהם? מי ידאג לנזקים הנפשיים שהם חוו? מי יפצה על עגמת הנפש והחרדות העתידיות?"