האנשים מאחרי קריסת מפעל פניציה

רגע לפני שכולנו נסב אל שולחן החג, כדאי שנכיר את האנשים שספק אם יצליחו לחגוג כראוי את ראש-השנה. אם לא יהיה נס של ראש השנה. אותם אנשים – שמעון, גרציה ושרה ויחד איתם עוד 450 עובדים יפוטרו. סיפורה של המצוקה הכלכלית הדוממת בפריפריה, סיפורה של מדינה שפיזרה שורת הבטחות שלא טרחה לקיים

האנשים השקופים: הסיפור של שרית, רונית וגרציה מייצג אולי את הסיפור של כולנו. המפעל פניציה, אם תרצו, מתאר הכי טוב את המצב הכלכלי הנוכחי. מפעל שנוסד לפני קום המדינה הפך עם השנים ללב הפועל של הגליל ומעסיק 450 איש באופן ישיר וכעת עומד לפני סגירה. אפילו האופטימיים נתנו לו שבועיים בלבד.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

עבור העובדים זה כבר הפך לריטואל קבוע - ארוחת הצהריים מסתיימת וכולם כבר מתארגנים בדרך לעוד הפגנה. כבר 24 שנים גרציה, שאינה רואה, יושבת בכניסה למפעל ביחד עם איוונה כלבת הנחיה, בשבילה פניציה זה הרבה יותר מעוד מקום פרנסה.

"אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כשהמפעל יסגר", היא מספרת בצער על מקום עבודה. "קשה לי להאמין שאמצא עבודה אחרת, אני ממש לא רוצה לחזור לביטוח הלאומי לקבל את קצבת הנכות שלי".

בבוקר ההפגנה שמעו שראש הממשלה נתניהו יהיה בסביבה כדי לחנוך כביש חדש והחליטו להתייצב בצומת וולקאן בקריות, הכי קרוב שאפשר. "אני מקווה שמי שצריך לשמוע אותנו שומע", אומרת שרה שעובדת במפעל מזה 20 שנה.

האם החד הורית: "רק רוצה לפרנס את הילדה שלי בכבוד"

מעבר לכביש מפגינה שרה, אם חד הורית שרק היציבות של המפעל אפשרה לה להקים משפחה משלה. "אימצתי ילדה מוויטנאם", מספרת שרה. "לי כאם חד הורית זה יהיה סוף העולם, אני רוצה לפרנס את הילדה שלי בכבוד".

לא תראו בהפנות העובדים שלט אחד נגד ההנהלה, גם לא מילה רעה על הבעלים, הכעס מכוון לירושלים - לממשלה והכל בגלל מתקן אחד. אם אמרנו שפניציה היא לב הגליל אז התנור הוא לב המפעל. זהו התנור היחיד בארץ שמייצר זכוכית במשך 24 שעות ביממה. אם לא יהיה שינוי ברגע האחרון תינתן ההוראה והתנור יכבה לחלוטין. בינתיים הוא עובד על מזוט יקר בציפייה שצינור הגז יגיע גם לגליל.

במשך שנים נשענו במפעל על הבטחות המדינה לגז, אבל הצינור עדיין תקוע בעפולה ואחרי 78 שנים הפך המפעל ללא רווחי וצבר חובות של מאות מיליוני שקלים.

"אולי עדיך שאקח פח של נפט ואצית את עצמי"

לא כולם יכולים להגיע להפגנות. שמעון אקריש וחבריו לדוגמה, עובדי המשמרת, מרגישים חובה להמשיך לייצרזוכרים חסד נעורים למפעל שהפך עבורם לבית. "להתקבל למפעל היה קשה מאוד", מספר אקריש. "מי ייקח אותי לעבודה בגיל 52? לקראת השנה החדשה אנחנו נשים 5 צלחות ריקות ובמקום תפוח בדבש נשים מרור בצלחת".

"אני פונה אליך ראש הממשלה", אומר אקריש הנרגש. "זה המפלט האחרון שלנו, אני מבקש ממך שתעזור לנו, אנחנו לא נמצא מקום אחר".

אחרי שעה קולנית בחום הכבד ההפגנה מסתיימת. נתניהו לא עבר במקום, דיווח על ההפגנה כמעט שלא הופיע בתקשורת. בהסתדרות ניסו להסביר לעובדים שזו מלחמה אמיתית. אבל העובדים שחיו עשרות בתוך בועה של יציבות מוגדרים "שקטים ומנומסים מדי". כך נראה מעמד הביניים של הגליל - כעת הבועה של פניציה עומדת להתפוצץ ולהפיל גם את הגדול והחזק. "אולי יותר טוב שאקח פח של נפט, אצית את עצמי וזהו", אומר אקריש ולא מצליח לעצור את הדמעות.

תגובת משרד האנרגיה והמים לכתבה: "המשרד מקדם את הגעת הגז-הטבעי בכל רחבי הארץ, אך מעולם לא התחייב על תאריך כלשהו לחיבור כלשהו."

תגובת משרד התעשייה והמסחר:"סוגיית חיבור צינור הגז בשנתיים האחרונות, לא הייתה באחריות משרד התמ"ת. עם זאת, בשבועות האחרונים נמצא המשרד בקשר רציף עם נאמן החברה ועם מנכ"ל החברה, בניסיון לאפשר לנאמן לגייס משקיע, שירכוש את המפעל. המאמץ מתרכז בהבטחת אספקת גז-טבעי למקום. ללא כל קשר, המשרד נערך לסייע למפעל בכלים הקיימים - באמצעות מרכז השקעות ובאמצעות הקרן לסיוע למפעלים במצוקה".