נתניהו: "הלקח לא הופנם, העולם מוותר לאירן"

ראש הממשלה נאם בטקס הזיכרון לשואה ולגבורה והשווה בין הפייסנות של המעצמות כלפי היטלר לפני המלחמה להסכם הגרעין המתגבש. "הלוואי שהייתי יכול לומר לכם שהעולם למד", אמר והבטיח: "גם אם ניאלץ לעמוד לבד, נבטיח את קיומנו". הנשיא ריבלין: "לא מאושוויץ באנו ולא אל אושוויץ נשוב"

שידור ישיר: טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה (צחי ירון, חדשות 2)

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ה. מדינת ישראל כולה מרכינה ראש לזכר האסון הגדול ביותר שידע העם היהודי ומתייחדת עם זכרם של שישה מיליון יהודים שנרצחו על ידי מכונת ההשמדה הנאצית. בכיכר גטו ורשה במוזיאון יד ושם נערך הערב (רביעי) הטקס הממלכתי בהשתתפות ניצולי שואה ובני משפחותיהם, נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירי המדינה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק 

"לפני 70 שנה צלצלו פעמוני החירות ברחבי העולם החופשי", פתח ראש הממשלה נתניהו את דבריו בטקס. "סיוט האימים שהשקיע את האנושות כולה בדם בא לקיצו באירופה, אך יום הניצחון על הנאצים לא היה רק יום של הקלה ושמחה, הוא היה יום מהול בעצב נורא לעמנו ויום של חשבון נפש למנהיגי העמים.

"הלקח לא הופנם, מוותרים לאירן" (פלאש 90 - יהונתן סינדל)

"בשנים שקדמו למלחמה ניסה העולם החופשי לפייס את המשטרה הנאצי, לקנות את רצונו הטוב במחוות. היו מי שהזהירו שפשרנות זו רק תגביר את תיאבונו של היטלר, אך האזהרות האלה נדחו הצידה מכוח הטבע האנושי לקנות שקט בכל מחיר. ואכן המחיר לא איחר לבוא והוא היה כבד מנשוא. 6 מיליון מבני עמנו שנטבחו בשואה ועשרות מיליונים נוספים שנרצחו. אין מקום לרפיון מול משטרי עריצות ששולחים את זרועותיהם לכל עבר. רק עמידה איתנה מולם תבטיח את עתיד האנושות".

"העולם התרבותי שוקע בתרדמת"

"רבים בעולם מצהירים שהלקחים שהופקו אז תקפים גם היום ומכריזים 'לעולם לא עוד'. האם העולם באמת למד מהטרגדיה הבלתי נתפסת, האוניברסלית והיהודית, של המאה הקודמת? הלוואי שהייתי יכול לומר לכם שהתשובה חיובית. בימים אלה הולכים ומתרבים האיומים על התרבות האנושית. המשטר הקנאי באירן מדכא את עמו, שועט קדימה ומטביע בדם ובסבל את המזרח התיכון.

"הנחישות והלקחים שנקנו בדמים רבים לפני 70 שנה מתפוגגים היום ואת מקומם תופסים החושך והערפל של הכחשת המציאות. ההסכם הרע שמתגבש עם אירן מלמד שהלקח ההיסטורי לא הופק מול פעולותיה האגרסיביות של אירן. בעוד העולם התרבותי שוקע בתרדמת על מצע של אשליות, שליטי אירן מעודדים חתרנות וטרור ומפיצים הרס ומוות. המעצמות אוטמות אוזניהן למראה הרג מתנגדי משטר, הן עוצמות עיניהן ולנוכח החימוש המסיבי של ארגוני הטרור הן ממלאות פיהן מים.

(חדשות 2)

"סופה של האשליה להתנפץ. הממשלות הדמוקרטיות לפני השואה טעו טעות דרמטית ואנחנו משוכנעים שהן טועות טעות מרה גם עכשיו. נוסיף להתעקש על האמת ונעשה כל שביכולתנו לפתוח את העיניים הנעצמות. גם אם ניאלץ לעמוד לבד, לא יירא לבנו. בכל תרחיש נשמור על זכותנו ועל יכולתנו ועל נחישותנו להגן על עצמנו. לפני 70 שנה היינו אומה של פליטי חרב, חסרי כוח להשמיע את קולנו. היום אנחנו נחושים להבטיח את קיומנו ועתידנו".

"נקודת האימה של האנושות"

לפני ראש הממשלה נשא דברים נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. "אנו ניצבים כאן הערב, בדממה כואבת, 70 שנים בדיוק מאז היום שבו נכנסו ראשוני החיילים הבריטים בשעריו של מחנה הריכוז ברגן-בלזן. שמחת השחרור התחלפה באימה. הזוועה שהתגלתה לעיניהם הייתה בלתי נתפסת. בשטח המחנה היו מוטלות אלפי גופות. בצריפי המחנה נמצאו 60 אלף איש ואישה. 'מוזלמנים', כך כינו אותם: המתים החיים. החזרה לחיים נראתה אז בלתי אפשרית.

"נקודת האימה של האנושות". ריבלין (פלאש 90 - יהונתן סינדל)

"נולדתי בירושלים בחודש בו פרצה מלחמת העולם השנייה. כשנפתחו בריחי השערים במחנות המוות, אני וחבריי כאן עשינו את דרכנו לכיתה א'. מה רב היה המרחק בין ירושלים לבורות ההריגה של באבי יאר, בין תל אביב לצעדות המוות, לסלקציות, לאקציות, לטרנספורטים, לרעב ולקור, לאימה ולייאוש.

"השואה היא נקודת השפל האיומה של ההיסטוריה היהודית, נקודת האימה של האנושות, אבל המסע היהודי לא מתחיל בה, כשם שהוא לא מסתיים בה. המסע היהודי מתחיל בארץ ישראל ולשם הוא תמיד חותר לשוב. יש הטועים לחשוב שמדינת ישראל היא פיצוי על השואה, אך אין טעות איומה מזו. מדינת ישראל קמה בכוח הזכות, מאהבה וערגה למולדת עתיקה, מכוח חלום שהוגשם והיה למציאות - לא מאימת הכיליון ולא משנאת האחר.

"אימת העבר לא תכתיב את חיינו" 

"את עתידנו כאן נבנה בעיניים פקוחות וערניות. לא נקל ראש באיומים, לא נקל ראש בהצהרות מבישות הקוראות להכחדת העם היהודי. ואולם, הגם שאנחנו דרוכים, אנחנו לא מפוחדים. אימת העבר ואיומי ההווה לא יכתיבו את חיינו, לא יעצבו את חיי ילדינו ולא יעמעמו את תקוותנו לעתיד של יצירה ושגשוג.

"ככל שחולפות השנים, עלינו מוטל הצו המוסרי להיאבק על ההנצחה והזיכרון, אבל גם על חלומם של הנספים והניצולים. על חלומם לבניית חברה טובה יותר, מכילה יותר, חומלת יותר. חברה שגבורתה ברוח האדם והיצירה שבה. יהי זכרם של אחינו ואחיותינו חקוק על לבנו לעד. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים".

70 שנה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה חיים בישראל כ-189 אלף ניצולי שואה, ומספרם הולך ופוחת. גילם הממוצע עומד על 83 ומדי חודש הולכים לעולמם כ-1,200 ניצולים.