כך משרד האוצר ממרר את חיי ניצולי השואה

ניצולי השואה אומרים לא פעם שהמדינה רק מחכה שימותו כדי להימנע מתשלומים. זה נשמע חריף, אך הערב אנו מציגים תחקיר שמראה שחלק מהטענות נכונות. תיעוד מבפנים: איך עובדת "הרשות לזכויות ניצולי השואה" של משרד האוצר? רשלנות, סחבת והוראות להסתיר מהניצולים זכויות המגיעות להם. האוצר: נחליף את המוקד ונתקן ליקויים

כולם, מראש הממשלה ועד שר האוצר, מדברים על הצורך לדאוג לניצולי השואה שנותרו בחיים. העדויות, שנחשפות הערב בתחקיר מיוחד במהדורה המרכזית של חדשות 2, מלמדות כי יש פער גדול בין ההצהרות למעשים בשטח.

כ-30 ניצולי שואה מתים בישראל מדי יום. נותרו רק כ-200 אלף. מחצית מתוכם מטופלים על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר. אבל לא פקידי האוצר הם אלה שעומדים מול הניצולים, אלא תריסר עובדים של חברה פרטית שזכתה במכרז. הם מקבלים את פניות הניצולים, עוקבים אחר הטיפול בעניינם, ונותנים להם מענה לגבי הזכויות המגיעות להם. אלה עובדים מסורים וערכיים, שמתקשים לשתוק לנוכח מה שלטענתם, מעוללת הרשות במשרד האוצר לניצולי השואה.

ולא חסרות דוגמאות: קשיש ניצול שואה פנה באוגוסט 2010 בבקשה לקבל גמלה. עברו כמעט שנתיים והוא לא קיבל שום תשובה. גילו של האיש, שימו לב, 90 שנה. "בשבועות הראשונים אומרים בשיחות הטלפון: 'אתם רוצים שנמות. ואני אומרת מה פתאום'", מעידה אחת העובדות המיוסרות, "אני לא רוצה לחשוב בו נחכה שהם ימותו - אבל זה מה שקורה. ניצול בן 89 כמה זמן נשאר לו ליהנות מהגמלה הזאת? כמה זמן?!"

בין סחבת להסתרת זכויות

במוקד הטלפוני של הרשות לזכויות ניצולי השואה מספרים על מסלול ארוך ומייגע שעוברים הניצולים עד לקבלת הגמלה. על תיקים ששוכבים חודשים ללא מענה, על סחבת ללא סיבה, על גרירת רגליים בהתנהלות מול ניצולים שנמצאים בערוב ימיהם.

וכך עובדת השיטה: "ניצול שמעולם לא ביקש גמלה מתבקש למלא מיליון טפסים, לאחר שהוא מממלא 11 עמודים הוא נדרש למלא עוד. אם הוא רוצה השלמות, מישהו מהמחלקה המקצועית, לא עונה לו. אם יש לו שאלה ספציפית, צריך להעביר הודעה במערכת, כביכול תוך יום חוזרים אליו. בפועל זה שבועיים שלושה על שאלה פשוטה, מאיפה אני משיג מסמך על שהותי בגטו?"

אם עד עכשיו מדובר בבירוקרטיה, התנהלות איטית מול ניצולי שואה מבוגרים, הרי שהעדויות הבאות כבר מדברות על הסתרה של ממש. לטענת העובדים כאן, במוקד הטלפוני, ישנה הנחיה מפורשת ממשרד האוצר לא לספר לניצולים על האפשרות שלהם לעבור מגמלה שהם מקבלים מוועידת התביעות, לגמלה ממשרד האוצר - מדובר בגמלה ששווה הרבה יותר, גם בכסף וגם בהטבות נלוות.

ההנחיה: לא להגיד

"ההנחיה היא לא להגיד", חושפת דנה (שם בדוי), "כשאני שאלתי למה לא להגיד, כי אני רואה את שנת העלייה שלו, רואים את כל הנרדפות. אומרים: 'הרשות לא צריכה עוד תיקים זו התשובה'".

העובדים טוענים כי על פי הנהלים אין למסור לניצול את כל המידע על כל הזכויות המגיעות לו. מידע בסיסי כן, מידע על טיפולים שונים לא. ההנחיות הללו ניתנות בעל פה, אבל יש גם הנחיה בעייתית בכתב. במידע על זכויות היורשים נאמר למסור ליורשים כי "הזכות לתגמולים איננה עוברת בירושה", מה שהתברר הלכה למעשה במקרים לא מעטים כלא נכון

"לפחות לנו שכואב לנו ומעצבן אותנו יש את המצפון ואת האחריות כלפי הניצולים, כנותני שירות, אני לא יודעת אם לאחרים יש את זה. אנחנו לא נשנה אותם", ואת הדברים החמורים הללו אומרת לא פחות ממנהלת המוקד, והיא מכוונת את החצים למשרד האוצר.

כדי להבין במה מדובר, שימו לב לתיק הזה: מדובר בניצול שכבר הוכר ומקבל גמלה. בשל החמרה במצב בריאות היה בוועדה רפואית שהגדילה לו את אחוזי הנכות ואת כספי הגמלה. הכסף אושר בינואר, רק ארבעה חודשים אחר כך במאי הועברה הודעה על כך לחשבות, והכסף שמגיע לו עוד מינואר יגיע אליו רק בעוד חודשיים. במקרה אחר הוכרה קשישה בת 86 עוד בדצמבר שנה שעברה, אך רק במאי הועברה הפניה לחשבות, וגם זה אחרי שבני משפחתה התריעו שוב ושוב.

"זה פשוט כי התיק נשאר במחלקה המקצועית ולא עבר לחשבות בירושלים", מסבירה דנה, "אם בני המשפחה של הניצולים לא היו מתקשרים, אולי כשהיו אומרים קדיש עליהם, היו נזכרים להעביר את הכסף".

עופרה רוס, מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר, אומרת בתגובה לדברים כי לפעמים ישנן בעיות, אך יש כוונה לצאת למכרז חדש להפעלת מוקד טלפוני. באשר ל"סחבת" בתיקים היא אומרת כי מדובר בתקלה והעובדת שאחראית לה פוטרה. עוד מוסיפה רוס כי הרשות מטפלת בכ-100 אלף ניצולים בצורה טובה.  

"אני רוצה להדגיש כי ההנחיה הגורפת ברשות הייתה למסור את כל המידע לניצולי השואה. נבדוק בחברה שמפעילה את מוקד המידע אם הייתה תקלה ונפעל בהתאם", אומרת רוס.

מחר: המשך התחקיר על התנהלות האוצר מול ניצולי השואה

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של חיים ריבלין