מחקר חדש חושף: שתיית מים מותפלים מגבירה סיכוי למוות ממחלות לב

פרסום ראשון: מחקר קובע כי היעדר מגנזיום במים המותפלים, המהווים כ-75% מהתצרוכת המסופקת לבתים בישראל - מוביל לתמותה מוגברת ממחלות לב. כבר ב-2010 התריע משרד הבריאות על הסוגיה – אך דבר לא נעשה

מדינת ישראל נחשבת למעצמה עולמית בהתפלת מי ים. חמישה מתקנים ייעודיים הוקמו סמוך לחופי הארץ, בכדי להתגבר על מצוקת המים ועל התלות בגשמים. אלא שמחקר חדש מגלה כי ההתפלה מכניסה הציבור לבעיה מסוג חדש: עלייה בתמותה ממחלות לב.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

מתקני ההתפלה שחררו את ישראל מהתלות במשקעים. על פי נתוני "מקורות", מפעלי ההתפלה מספקים יותר מ-600 מיליון קוב מים בשנה. 75% מהמים המסופקים לבתים - מקורם במי ים מותפלים.

קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת בר אילן ובית החולים שיבא-תל השומר בדקה 4,600 חולי לב שאושפזו בבתי חולים שמויינו לפי אזורים - אלו שנמצאים באזורים שמסופקים אליהם מים מותפלים לעומת אלו שהמים המגיעים אליהם הם ממקורות טבעיים.

"מהמחקר עולה כי בשנים הראשונות שלפני עידן ההתפלה, לא היה הבדל בתמותה בין בתי החולים בקבוצה הראשונה לעומת הקבוצה השנייה", הסביר פרופ' יונה אמיתי, מומחה לבריאות הציבור מאוניברסיטת בר אילן שהיה שותף במחקר. "אך בשנים האחרונות, עם תחילת השימוש הנרחב במים המותפלים, קיימת תמותה מוגברת באותם בתי חולים שנמצאים באזורים אליהם מסופקים מים מסוג זה".

"היעדר מגנזיום מוביל לתמותה"

החוקרים טוענים כי הסיבה לפער בין שני האזורים, היעדר מגנזיום, מינרל חיוני ביותר לבריאות, שבתהליך ההתפלה מסולק לחלוטין מהמים. "ב-2013 נבדקו ריכוזי המגנזיום בדם ב-211 חולים בשני האזרים. גם בעניין זה ניתן להיווכח כי ריכוז המגנזיום בדם נמוך יותר באזורים המותפלים", הוסיף פרופ' אמיתי.

הקשר שנמצא בין ריכוז נמוך של מגנזיום במים ובדם החולים והשינוי בתמותה מתאים להנחת העבודה שצריכה נמוכה של מגנזיום עלולה לגרום לתמותה גבוהה במחלות לב.

"קשר בין היעדר מגנזיום לתמותה" (ארכיון) (פלאש 90, אדי ישראל)

כבר לפני שש שנים התריעו במשרד הבריאות מתמותה עודפת כתוצאה מהתפלת מי ים. ההערכה היתה כי התפלה של 250 מיליון קוב תביא למותם של 250 איש. כיום מתפילים 650 מיליון קוב, משמע, התמותה היתה גבוה יותר מפי-2.

משרד הבריאות התריע, המהלך נמנע

אנשי משרד הבריאות כתבו בנייר עמדה מטעמם כי אין להמתין עם הוספת המגנזיום למים המותפלים. "ישראל מהמובילות בעולם בתחום ההתפלה", צוין בנייר העמדה של המשרד ב-2010. "אף שכיום אין תקינה בעולם המחייבת ערכי מינימום של מגנזיום, אי אפשר לחכות, כי בישראל מתקני ההתפלה נבנים עכשיו".

במשרד הבריאות דרשו להוסיף מגנזיום למים, אלא שהתנגדות משרד האוצר ורשות המים - בין היתר בשל עלויות כספיות - מנעה את המהלך.

"אם אנחנו רוצים להיות בטוחים שאספקת המים המותפלים בטוחים לבריאות צריך למהול אותם ובעצם לערבב אותם עם מים טבעיים", טענה שרית כספי אורון, רא תחום כימיקלים ובריאות ב"אדם טבע ודין". "יש לוודא שאף ישוב לא מקבל אך ורק מים מותפלים".

ממצאי המחקר יוצגו בשבוע הבא בכנס בתל אביב. החוקרים מקווים שפרסומו יקדם את ההמלצה להוסיף מגנזיום למי השתיה, מהלך שכרוך אומנם בעלויות כספיות אבל עשוי להציל חיי אדם.

"השפעות - גם בחקלאות"

"מקורות" ורשות המים משנות מעת לעת את מפת הולכת המים ברחבי הארץ, ולכן קיים קושי לומר בזמן אמת היכן מוזרמים מים מותפלים. יחד עם זאת, אספקת המים מתנהלת על פי עיקרון, לפיו ככל שמתקרבים למתקני ההתפלה ההמוקמים לאורך חופי הים התיכון - מקבלים מוזרמים 100% מים מותפלים ללא מגנזיום כלל.

ככל שמתרחקים ממתקני ההתפלה, המים נמהלים במים טבעיים. ערכי המגנזיום שנמדדו באזורים אלו 5-10 מיליגרם מגנזיום לליטר. מדובר בנתון הנמוך פי 2 מריכוז המגנזיום במים טבעיים. החוקרים טוענים כי מגמה זו נכונה גם לתחום החקלאות, והתוצרים עלולים להיות מושפעים אף הם.

לפני זמן רב היה אמור לצאת לדרך פיילוט במסגרתו תיבחן הכנסה של מגנזיום למתקן התפלה אחד, אך בשל העלויות - הניסוי נדחה. החוקרים מקווים כי פרסום המחקר יקדם בין השאר גם את האצת הניסוי במתקן ההתפלה.

"למהול במים טבעיים" (ארכיון)

מרשות המים נמסר בתגובה: "עלות הוספת המגנזיום למי השתייה מוערכת בתוספת של 300-350 מיליון שקלים - מדי שנה, כאשר למעלה מ-99% ממים אלו כלל אינם מגיעים לשתייה אלא משמשים לשימושים אחרים דוגמת השקייה, כיבוס, מקלחת והדחת אסלות. עד היום טרם הוצגה עבודה שמוכיחה את התועלות בהוספת המגנזיום דווקא למים, ולא לתוספים אחרים (כגון קמח) או בחלוקה ישירה לתושבים ככמוסות. לצורך בדיקת הנושא נעשית עבודת מטה ממשלתית שתבחן את התועלות והחסרונות שבהוספת מגנזיום למים ובשבוע האחרון נסגר מכרז לבחירת חברת ייעוץ שתחקור נושא זה.

ברשות ציינו כי "עצם ההחלטה אם להוסיף תוסף או תרופה למים או לכל מוצר אחר הינה כפייה הפוגעת באוטונומיה של הפרט בבואו להחליט האם לצרוך תרופה במי השתייה שלו, לפיכך ראוי שהחלטה זו תתקבל רק לאחר מיצוי בחינת הנושא. לאור כל אלה, לעת עתה רשות המים אינה מסכימה עם העמדה הקוראת להביא לצריכת מגנזיום לתושבי המדינה דווקא דרך מי השתייה".

בכל מקרה, ככל שיוחלט על הוספת תוסף זה למים, הרי שרשות המים תדרוש שהדבר ימומן מתקציב המדינה כמו כל תרופה אחרת בסל התרופות ולא מתעריף המים אותו משלם צרכן המים בעבור עלות הפקת המים והולכתם".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "ועדה בין משרדית בוחנת את שאלת הוספת המגנזיום למים. בתום הבדיקה יוחלט האם הוספת המגנזיום למים היא הדרך הנכונה והיעילה לספק את המינרל לציבור".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המחקר לא הוצג למשרד הבריאות. כאשר יוצג נוכל לחוות דעתנו".

בהכנת הכתבה סייעה "זווית", סוכנות ידיעות למדע ולסביבה.