תופעה מטרידה: הפרעות אכילה בצה"ל

אובססיית הרזון בקרב ילדות ונערות היא כבר בעיה ידועה אבל מה קורה כשהן מתגייסות לצה"ל? הלחץ והשינוי בהרגלי האכילה מוביל לא אחת להתפרצות של הפרעות אכילה בקרב חיילות רבות וישנן כאלו שחוששות לבקש עזרה שמא ישוחררו מהשירות. צה"ל: משקיעים מאמצים לאתר ולטפל בהפרעות אכילה בקרב חיילות

כבר בטירונות, בימים הראשונים לאחר שהתגייסה לצה"ל, נועה (שם בדוי) הרגישה שהיא לא מצליחה לעמוד במטרה שהציבה לעצמה לפני הגיוס: להישאר בדיוק באותן המידות. "לפני שהתגייסתי הייתי מרוצה מהמראה שלי, מהגוף שלי", היא מספרת. "הפחד היה מלהשמין בגלל כל השמועות שאומרות שמשמינים בצבא".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

"שמעתי מחברות שהיו איתי בטירונות שהן דוחפות אצבע לפה ולא אוכלות כל היום", סיפרה בשיחה עם חדשות 2. "זה הרגע שבו מתחילות השאלות - איך אני מרזה? איך אני מורידה את זה ממני? לאכול או לא לאכול? להקיא או לא להקיא? הייתי מתחילה להקיא אחרי כל ארוחה ממש".

השהייה האינטנסיבית עם חיילות אחרות, כולל במקלחות ובשירותים חשפו את נועה לממדי התופעה. חלק גדול מהחיילות הביאו את העיסוק האובססיבי במשקל מהבית לשירות הצבאי. "כשהגעתי לצבא הבנתי שיש באמת הרבה כמוני", סיפרה נועה. "רק בטירונות גיליתי שחצי מהבנות שהיו איתי היו בולמיות. ויש הרבה כאלה".

גם דניאל אהרוני לא סבלה מכל הפרעה עד שהגיע לצבא. היא התגייסה במשקל של 60 ק"ג, ובתוך פחות משלושה חודשים איבדה כמעט שליש ממשקלה. "זה הרבה גם מלחץ, מלחץ להצליח. הלחץ הזה השפיע עלי. כך דבר מתחבר עם דבר אחר ומשם זה הידרדר", היא מסבירה.

היום כשהיא כבר בת 25 והסיפור הזה מאחוריה, דניאל עוברת בין בסיסים ומרצה בסדנאות של עדי ברקן, יושב ראש עמותת "סימפלי יו" לפיקוח על תפישת דימוי גוף, שם הם נחשפים למכת הרזון שהגיעה גם לצה"ל בלי מסננות, ומנסים לעזור.

לדברי ד"ר חזי לוי, מנהל ביה"ח ברזילי ולשעבר קצין הרפואה הראשי בצה"ל, הסיבה לתופעה קשורה באופן מסוים למעבר למסגרת הצבאית. "אנחנו במסגרת חדשה, מאוד דורשת", הוא טוען. "לא תמיד יש לחיילת את הספייס לעצמה ולכן זה מצב רגשי חדש לגמרי שמתווסף למצב רגשי קודם, והרי לנו מתכונת - איך הפרעת האכילה יכולה לתפוס ממדים גבוהים".

"2-3 חיילות מתוך 10 פגעו בעצמן"

מדריך בבסיסי צה"ל נדהם אף הוא ממדי התופעה בכל פעם ממש. "2-3 מתוך עשר חיילות הן בנות שממש נפגעו משיח הרזון באופן פיזי", הוא אומר. לדבריו, ברוב המקרים הבעיה נעוצה באיתור החיילות שסובלות מהפרעות אכילה, שכן קיים קונצנזוס בין החברים שזה נורמלי לא לאכול בחדר האוכל, המדים מסתירים, וההורים בטוחים שהמפקדים משגיחים - ולהיפך.

אולי הדבר החמור ביותר הוא שהחיילות נמנעות מבקשת עזרה מחשש שהדבר יפגע להן בהמשך השירות. "זה כולל הורדת פרופיל נפשי וזה צלקת לכל החיים. זה גם יכול להגדיר אותה כמישהו שצריך לקחת כדורים. זה שולל ממך תפקידים מסוימים, פשוט מכתים אותה". הסביר החייל.

"אין לחיילות האלו למי לגשת כי ברגע שהיא תדווח לרשויות, כמו הפסיכיאטר, הקב"ן, היא בחוץ", מבהיר עדי ברקן, יו"ר סימפלי יו. "היא לא רוצה שזה יקרה, היא רוצה עדיין לשרת. צריך לקחת בחשבון, שבחורה שכזו גם מקיאה - וגם לא יכולה לספר על כך לאף אחד. איזה גיהנום הם עוברים".

"האוכל בצבא - תירוץ לא לאכול" (חדשות 2)

"המזון בצה"ל - תירוץ לא לאכול"

בצה"ל מודעים להתרחבות התופעה שנובעת מהשינוי הכללי במודל היופי: כמה שיותר רזה נחשב לכמה שיותר יפה. בעשור האחרון חלה עלייה של 200% במספר הדיווחים לצה"ל על צעירות שסובולות מהפרעות אכילה. היום המטרה היא לא לשחרר אותן מיידית, אלא דווקא להשתמש ברצון שלהן להמשיך ולשרת כמנוף לחץ לעלייה במשקל.

מנגד, חיילים אחרים שכבר השתחררו משירות טוענים שהבעיה מוכרת להם מאוד, וחלק ממנה היא דווקא האוכל שמוגש בחדרי האוכל בצה"ל המהווה תירוץ עבור בנות רבות לא לאכול. "אני מכירה חברות שבמהלך השירות לא היו נכנסות אל חדר האוכל וכל היום היו חיות על פריכיות וגבינות רק כדי לא להשמין", סיפרה אחת החיילות. חיילים אחרים מעידים כי האוכל בכל חדר אוכל בצה"ל - "צף בשמן" ללא קשר למזון.

אז נכון, הדבר לא מתחיל בצה"ל. היום כבר בגיל הרך יש ילדים וילדות שמוטרדים מסוגיית המשקל. אבל השירות בצה"ל הוא ללא ספק הזדמנות לאתר את הבעיה ולטפל בה. האם זה באמת מתרחש? זה כבר תלוי בכל מפקד ומפקדת ובנכונות שלהם לא לוותר על אף אחת.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "במחלקת בריאות הנפש של חיל הרפואה, רופאים, קב״נים ותזונאים, משקיעים את כלל המאמצים על מנת לאתר הפרעות אלה ולטפל בהן בשיתוף פעולה מלא עם המפקדים המוכשרים לכך, ועם המשפחות בכדי לקיים סדנאות מקצועיות בתחום זה ולהעלות את מודעות המפקדים לנושא״.