אחוות לוחמים במחלקת השיקום

סגן אחיה קליין נפצע אנושות בפיצוץ מטען ליד כיסופים לפני כתשעה חודשים, ואיבד כמעט לחלוטין את ראייתו. עכשיו, בתוך תהליך השיקום שלו עצמו, הוא פוגש את הפצועים שהגיעו לבתי החולים מעזה, מהגבול, משטחי הכינוס - מספר להם את סיפורו ומנסה להסביר איך ממשיכים לחיות עם הפציעה, פיזית ונפשית

אחיה קליין התגבר השבוע על המבוכה, וביקר את החיילים הפצועים ממבצע "צוק איתן", המאושפזים במחלקת השיקום של תל השומר. הוא יודע כמה זה משמעותי להיפגש איתם. רק לפני תשעה חודשים הוא היה מורדם ומונשם, שכב כמעט חודשיים בבתי חולים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

זה היה בנובמבר האחרון: במהלך פעילות להשמדת מנהרה סמוך לקיבוץ עין השלושה התפוצץ מטען גדול שהטמין חמאס. שישה חיילים נפצעו בתקרית הזו, אחד מהם - אחיה - נפצע באורח אנוש.

עכשיו הוא מסכים להצטלם בפעם הראשונה, כשבאוזן אחת הוא שומע, באוזן השנייה יש לו צפצוף, וכשהוא רואה בקושי. "יש אלף סיבות להישאר במיטה כל היום ושיהיה רע, אבל צריך להתקדם הלאה והמחשבה החיובית תיקח אותנו קדימה", אמר קליין לחדשות 2.

"צריך להתקדם הלאה". קליין (חדשות 2)

"אתה מרגיש שזה היה שווה את הפציעה, מה שעשית?", שאל אותו ראובן מגן, לוחם שריון שנפצע בעזה. "בטוח שכן", ענה קליין, "זה קשה להגיד, אבל בסוף אני שלם במאה אחוז עם מה שעשיתי כי אני חושב שזו הדרך הנכונה".

כך הוא עבר בין החדרים במחלקת השיקום של תל השומר. בכל פעם סיפר מחדש את סיפור הפציעה שלו, התעניין באחרים ועודד אותם להסתכל קדימה. "איך מסתדרים עם הראייה?", שאל אותו חייל אחר, אלעד הורוביץ שנפצע קשה בעזה ואיבד את עינו. "אני תמיד מחזיק במישהו", השיב לו קליין.

לאחיה עוד צפויים לא מעט ניתוחים ויעבור עוד זמן עד שייפרד מבתי החולים, ובכל זאת אף אחד לא יוכל לעצור את הבחור הזה ואת האופטימיות שלו. "אמנם החיים השתנו, לא יודע אם להגיד בצורה טובה, אבל אני ממשיך לחייך עדיין", סיכם קליין.