העולם שמתחת: צוללים בראש הנקרה

שמורת הטבע בראש הנקרה משתרעת, כך מסתבר, גם מתחת למים: הצלילה בנקרות הייחודיות מרהיבה לכל צוללן, אך הצבא מנע במשך שנים את הצלילות במקום בעקבות המצב הביטחוני המתוח על גבול לבנון. כעת, הצבא מאפשר יותר בקלות לצלול במקום, והמדריכים מדגישים: "אצלנו אין ימינה, ללבנון, רק שמאלה"

השקט היחסי בגבול לבנון הוביל לפתיחה של צוהר שהיה נעול במשך שנים: הנקרות של ראש הנקרה - שכולנו מכירים מלמעלה - עכשיו גם מתחת לים. הצוללנים טוענים כי מדובר במראה מרהיב שלא ניתן לראות במקום אחר בישראל, וכך, בגבול הצפוני, יש ניגוד אדיר בין היופי והשקט של המעמקים למתח ולסיכון הביטחוני במרחק מטרים מגבול לבנון.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

כשבאים לעוד צלילה שגרתית בים התיכון הציפיות נמוכות: מה כבר אפשר לראות, במרחק נגיעה מהחוף בעומק מקסימלי של שמונה מטרים. אך התפיסה הזו נסחפה מהר מאוד בזרם, יחד עם המראות. אזור נדיר שלרוב לא נחשף לצוללנים, וגם אנחנו כמעט שלא זכינו, להעמיק לרגע הזה.

"מספיק שתצפית שלהם ראתה משהו - אנחנו לא לוקחים סיכון", אומר רון שטיינר ממועדון הצלילה של חוף בצת. "אני לא שואל אף פעם למה". ככה זה כשמתכננים לצלול בשטח צבאי, ממש על הגבול הימי בין ישראל ללבנון, גבול שמסומן רק במצופים.

צוללים בראש הנקרה (חדשות 2)

העולם התחתון שהיה נסתר במשך שנים

את ראש הנקרה רובנו מכירים מלמעלה, מהנוף ברכבל. אך מתברר שגם למטה קיים עולם שמאוד כדאי לראות, אך בינתיים ללא הצלחה מרובה.

אז חיכינו והמתנו, וכשאישור לא הגיע, החלטנו להישאר מתחת לנקרות, אך מעל פני הים. "כשהים סוער ממש - לא נכנסים", אומר אודי אדלמן, ביולוג ימי ומנהל הימייה של קיבוץ ראש הנקרה. "הגלים יכולים להדביק אותנו ממש עד התקרה. זה חלק מהכיף, אבל רק לחבר'ה מאוד מקצועיים".

עבור אודי, זהו המגרש הביתי. הוא מתגורר בקיבוץ הסמוך ומנהל את הפעילות הימית סביב הנקרות כבר שנים ומכיר היטב גם את אלה שהציצו ונפגעו.

"אין ימינה, רק שמאלה"

צוללן שהגיע בטעות לגבול - חזר אחרי 7 חודשים

"יש זרמים מאוד חזקים בים וכשהזרם מלווה גם ברוח חזקה מדרום לצפון, אז יש מצב שבן אדם נכנס לצלילה ואנשים מקבלים שכרון חושים כזה", מספר שטיינר. "הזרם לוקח אותם וזה מה שקרה לבחור ההוא לפני שנתיים. הוא כנראה לא היה ערני מספיק, הוא ירד לבד ובאיזה שהוא שלב נגמר לו האוויר. הוא חיפש חוף, יצא והגיע ללבנון".

זה קרה כשתושב כפר ערא נכנס לצלול באזור הנקרות ויצא בלבנון. לישראל הוא חזר רק אחרי שבעה חודשים. מאז, שטיינר נוטה לכיוון אחד בלבד: "רק לא לצלול ימינה. אין צלילה ימינה. תמיד תלכו לצד השמאלי כי ימינה זה לבנון. אם איבדתם את המדריך - אין ימינה, רק שמאלה".

שעות של המתנה השתלמו לבסוף, צה"ל פתח את הים לרווחה. "אין לנו עוד מקומות פה בארץ שאני מכיר לפחות, שנכנסים ממש לתוך מערה", אומר המדריך. "עולים למעלה עד פני המים ורואים המון מבקרים שמצלמים ומתפעלים, אין כזה דבר".

גנבים פיראטיים פוגעים בטבע

הדבר הבולט בצלילה היה המגוון. אפשר לשייט בין קירות למערות, לעבור בין אור מלא לחושך בתוך שניות, ואפשר גם לעצור לרגע התרעננות בין הנקרות. הדגה העשירה שורדת בעיקר בזכות העובדה שמדובר בשמורה ימית. אבל יש מי שחושב יותר על הכסף ופחות על הדגים.

"הם נכנסים כשהם רעולי פנים, הם מכסים את המספר, הם יודעים שאנחנו מצלמים אותם", אומר אייל מילר, פקח של רשות הטבע והגנים. "אנחנו נעזרים הרבה בחיל הים. צולל טוב שיורד לצלול ודג 20 או 30 קילוגרמים של לוקוס מוכר כל קילו ב-80 עד 100 שקלים. אתה יכול בשעתיים או שלוש עבודה לעשות עד 4,000 שקלים".

הנקרות חיות ונושמות כל הזמן. את הסדקים שבהר מרחיבים מי הגשמים. את סלעי הגיר ממיסים מי המלח והגלים. התפאורה כבר קיימת, עכשיו תושבי האזור מקווים שהשקט בגבול יביא לנקרות העתיקות עוד ועוד צוללנים סקרנים.