כח 17: כך נלחמים הרופאים על חיי המטופלים בטיפול נמרץ באיכילוב

17 מיטות, שליש מהכמות הרצויה. זה מה שמקציב בית החולים איכילוב למחלקת הטיפול הנמרץ, לרופאים שמגיעים כל בוקר למלחמה חסרת פשרות על חיי אדם. ליווינו במשך שבוע את אלה ש"רצים מרתון" בכל יום, ובסופו חוזרים לחיים שבחוץ

שתי דלתות מפרידות בין מחלקת טיפול נמרץ לעולם שבחוץ. מי שנכנס פנימה, מחליף ברגע את המולת החיים של מרכז תל אביב בקולות המונוטוניים של המוניטורים. כאן נמצאים החולים שזקוקים לטיפול הכי צמוד בבית החולים איכילוב.

רוצים להגיב על הכתבה? לחצו כאן לעמוד הפייסבוק של שי גל

לזרים לוקח זמן להתרגל למראות הקשים הללו, אבל איריס ברמן, סגנית אחות אחראית, נמצאת כאן כבר 18 שנים. והיא ראתה הכל. "צריך שיהיה לי משהו מעניין לא? לא ככה סתם", היא מסבירה, ומספרת ברוגע על מקרים שבהם חולים ניסו לברוח מהחלון על לידות במהלך משמרת כעניין של מה בכך. מאז, היא מבקשת את חולי הממ"י - כינוי לאדם שמצבו מונשם, מורדם ויציב.

"זה כמו סם בשבילנו"

על כל המחלקה הזאת מופקד הפרופסור אליהו סורקין. הוא נולד בצרפת, ועם הזמן הזיפים שלו הפכו לזקן וקירות חדרו עוטרו בתמונות של הרבי. "אני 42 שנים בתחום", הוא מסביר. גם סורקין, בנימה של התנצלות, מספר למה הוא מעדיף את המחלקה התובענית והקשה. "בן אדם שיש לו שפעת זה לא מעניין, זה... נו בסדר - תשתה תה עם לימון ותעזוב אותי".

הם מכנים את עצמם כוח 17, כמספר המיטות המאוישות. 17 המיטות האלה מהוות רק כשליש מהכמות הרצויה של מיטות אשפוז במחלקת טיפול נמרץ. אבל סורקין ואנשיו ממש לא מתייאשים מהמצב. "אני רץ כל הזמן. אנחנו רצים כל הזמן מרתון כל היום, זה כמו סמים. אנחנו כולנו מסוממים", מסביר ראש המחלקה.

מציאות שמשתנה ברגע

הרופאים במחלקת טיפול נמרץ אולי רצים מרתון מדי יום. אבל הוא מורכב מעשרות ריצות קצרות. לפתע אחת החולות במחלקה הפנימית הפסיקה לנשום. וד"ר עקיבא נחשון, רב ואב לשישה מוזעק. זה נמשך כמה דקות ארוכות, דקות לא קלות גם לאנשי הצוות הרפואי.

אחרי הליך רפואי מהיר, חזרה הריאה לתפקד ומצב החולה התייצב. "אני תמיד מוכן להכל כי אנחנו עושים את זה כל הזמן", הסביר נחשון. "זה הרבה יותר קשה כשאתה נחשף למשפחה, לסיפורים", אומרת ד"ר שרי זיו, "זה הופך להיות אינטימי, אבל אני לא מפנה את עצמי לשנייה לחשוב על איך ההורים של כל חולה מרגישים. כי אני לא אוכל לעמוד בזה".

חיים בעולם משלהם

אז עוד הליך חירום הסתיים, עוד מיטה התפנתה ובדרך כבר חולה חלש שיגיע מהמיון. סורקין בעצמו סיים עוד יום, ובמפתיע הוא עולה על האופנוע שלו ונוסע הביתה כאחד האדם. כן, דווקא על הכלי שמביא אליו פצועים רבים מתאונות דרכים.

סורקין הגיע הביתה למשפחתו, הכל יפה מתאים ואופטימי, אבל ברור שזה בעולם אחר. "אני הולך לראות מה קורה בעולם הבריא" הוא אומר, ומעניין מה אלוהים היה אומר על זה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת