סופת אבק אסבסט: כך הפך הגליל המערבי לאזור מוכה סרטן ממאיר

מיקי פדרמן הוא מהטייקונים העשירים בישראל, כבעל השליטה ב"אלביט מערכות" שמגלגלת מיליארדים וכמי ששולט ברשת "מלונות דן" הוותיקה. עוד לפני כן, החזיקה משפחתו במשך עשרות שנים במפעל "איתנית" – מה שהיה בעבר סמל הגאווה של נהריה. האם קיים קשר בין פעילותו לבין דירוג האזור שבו פעל לשני בעולם בתחלואה בסרטן נדיר?

קשה להאמין, אבל מה שבמבט ראשון נראה כמו אתר צילומים של סרט מדע בדיוני אפוקליפטי הוא למעשה חצר של בית בנהריה שהופקעה מבעליה - והכניסה אליה מותרת למורשים בלבד. מאחורי יריעות אטומות והרחק מעיני הציבור מתנהל אחד הפרויקטים החשובים והמורכבים ביותר שנעשו אי פעם בישראל בתחום הבריאות והסביבה: טיהור הגליל המערבי מאסבסט, החומר שהפך את האזור לאחד המקומות עם שיעורי התחלואה הגבוהים בעולם בסרטן המזותוליומה הקטלני.

הכניסה לאתר העבודה עוברת דרך תא טיהור, והיוצאים ממנו נדרשים לפשוט את בגדיהם ולהתרחץ. במהלך השהייה שם עטויים עשרות העובדים בחליפות מגן שעמן הם פושטים המנקים על השטחים הנגועים.

למעשה, מצליחה כל כף טרקטור שננעצת באדמה לחשוף את ממדי השערוריה - ומעלה מעל לפני השטח עדויות שהיה מי שניסה לקבור במעמקי האדמה הנגועה של הגליל המערבי. אחת העדויות תועדה ממש ברגע האחרון, בספטמבר 2008.

50 ישראלים חולים בכל שנה

זאב ורגה היה במשך שנים האחראי על הבטיחות במפעל ישאסבסט-איתנית, מפעל האסבסט שהיה גאוות נהריה ומקור פרנסה לאלפים מתושבי הגליל המערבי בין השנים 1952 ועד 1997. איש גדול ממדים וחזק היה ורגה. כשהבין שגם הוא חולה במחלה הארורה, החליט לשפוך החוצה הכל. הוא העביר מסמכים על גבי מסמכים לפקידי המדינה, שאחרי שנים של התעלמות - החליטו סוף כל סוף לעשות מעשה.

רק חודש לפני הריאיון עמו אובחן בגופו גידול סרטני מסוג המזולותיומה שנגרם מחשיפה לאסבסט. סיבי החומר הרעיל נראים בבירור בצילום הריאות שלו, והם שגרמו לתחלואתו. חודשיים בלבד אחרי הצילומים הללו הכריעה המחלה את וורגה, שהלך לעולמו שלושה חודשים אחרי האבחנה.

מזותוליומה היא מחלה נדירה, אבל שיעור שכיחותה בישראל הוא מהגבוהים בעולם כולו. מדי שנה נוספים קרוב ל-50 חולים חדשים. אזור הגליל המערבי מדורג במקום השני בכל רחבי תבל בהיקף התחלואה במזותוליומה.

הקשרים העכורים מאחורי הזוהמה

מפעל ישאסבסט-איתנית הוקם על ידי משפחת פדרמן: האב יקותיאל ז"ל ובנו ממשיכו מיקי פדרמן. זו אחת המשפחות העשירות בישראל שבבעלותה רשת מלונות דן, אלביט וחברות נוספות בארץ ובעולם. המפעל הוקם בשנות ה-50, בשנים שבהן כבר היה ידוע לעולם המדע על הסכנות הכרוכות באסבסט - אבל לטענת העובדים, לא טרח איש להביא זאת לידיעתם.

עובד נוסף ששילם בחייו על החשיפה לאסבסט הוא יחיאל אשור ז"ל, שגם אותו הכריעה המזוטוליומה. אלמנתו - כמו עובדים רבים ובני משפחותיהם - הפנתה אצבע מאשימה לעבר הנהלת המפעל והמוסדות שהיו אמונים על הפיקוח עליו, בטענה שאלו היו קשורים בקשרים הדוקים.

כך, למשל, מימן המפעל הוצאת פרסומים מקצועיים של משרד העבודה, הגוף שאמור לפקח על בית החרושת. לכך מצטרפת חברותו של מנכ"ל המפעל בוועדה הממשלתית לאבק מזיק, גוף שאף הוא נדרש לפקוח עיניים על ההתנהלות בישראסבסט-איתנית. נקודת השיא, כפי הנראה, התרחשה ב-1976 - אז ביקש הבעלים, יקותיאל פדרמן, לממן מחקר שממצאיו יוכיחו כי האסבסט אינו מסוכן - חרף העובדה ששלוש שנים קודם לכן נקבע כי הוא מסרטן.

השאיפה: גליל מערבי נקי - בתוך חמש שנים

מאותה פצצה מתקתקת התעלמה המדינה במשך תקופה ארוכה מדי - עד לשנה שעברה. חוק שקידם המשרד להגנת הסביבה עם ארגונים ירוקים שונים קבע הכרח לפנות את האדמה המזוהמת - כשכיסוי מחצית מהוצאות המבצע הוטלו על המפעל עצמו. ההצעה גררה, כצפוי, התנגדות חריפה של איתנית.

למרות הלחצים, אושר עבר ופינוי הקרקע המזוהמת החל. 20 אלף קוב אדמה נגועה פונו לאתר הטמנה מיוחד. על פי ההערכות, נותרו עוד 150 אלף קוב שיש לנקות – נתון שלפיו יחלפו עוד חמש שנים עד שאוויר ההרים של הגליל המערבי ישוב להיות צלול כיין.

תגובת איתנית: אין בסיס לטענות

מהנהלת בית החרושת נמסרה תגובה ארוכה על ממצאי הכתבה, שמובאת כאן בנוסחה המלא - וזו לשונה: "בכל שנותיה פעלה איתנית בהתאם לדין ולנורמות, שהיו נהוגות באותה עת, על בסיס הידע הרפואי שהיה קיים באותה תקופה. הטענות כאילו היה בידי איתנית מידע ברור בקשר לסכנות שבאסבסט ולאופן שבו יש לנהוג כדי להימנע מהן, ואילו היא בחרה להימנע מלנקוט בפעולות הדרושות, ולהסתיר את הסכנות, מוטעות ומטעות.

גם בכל הקשור לשימוש באסבסט כמצע לשבילים פעלה איתנית בהתאם לדין. במהלך בדיקות, שהובילה גם איתנית, התבררו תוצאות החשיפה של עובדיה לסיבי האסבסט, ובעקבות כך שונו נהלי העבודה במפעל, והותקנו אמצעי בטיחות מתקדמים.

באשר למכתבו של מר מיקי פדרמן לד"ר ריכטר, הרי שמכתב זה לא נועד להסתיר מהעובד עצמו את המידע על אודות מצב בריאותו, אלא לשמור על הסודיות הרפואית. כל שנאמר במכתב הוא שהיה מקום להקפיד על צנעת הפרט של העובדים ולא לחשוף את מצבם בפני מי שלא אמור היה לקבל את הפרטים אודותם.

באשר למכתבו של מר יקותיאל פדרמן למנהל המפעל, הרי שאין פסול בכך שגופים תעשייתיים מממנים מחקרים אקדמיים. הפנייה לגיוס מימון לצורך ביצוע מחקר, אינה מבטיחה את תוצאותיו, ומכל מקום המחקר לא יצא אל הפועל.

אין כל בסיס לטענה כאילו איתנית, נתנה הטבות לגורמים בממסד הרפואי או לגורמי הפיקוח. באשר לפגישה בין מיקי פדרמן לבין מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, הרי שבאותה פגישה הציע מר פדרמן פתרון שיוזיל את פרויקט ניקוי האסבסט, תוך השתתפות, לפנים משורת הדין, של איתנית בחלק מהעלות, אך הצעתו נדחתה.

איתנית אינה מעכבת את התשלום למדינה, וזאת משום שמוקנית לאיתנית זכות טיעון בקשר לדרישת התשלום. המדינה מייחסת לאיתנית עלויות שאינן ממין העניין, ולכן נעשתה פנייה בהקשר זה למשרד להגנת הסביבה שעדיין לא נענתה".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת